בלוג בּוסֶפאלוס

השבוע, באחד המפגשים, כמעט בלי כוונה לייצר דיון תיאורטי, עלתה שאלה פשוטה וטובה. איך יכול להיות שסוס, חיה שכל כולה שרירים, כוח ותנועה מתמשכת, מתקיים כמעט רק על חציר. איך גוף כל-כך אתלטי וחזק, כזה שנושא משקל, רץ, קופץ, מגיב במהירות, נבנה מתזונה שנראית לנו דלה, בסיסית, כמעט צנועה. זו שאלה מצוינת. והיא נוגעת בלב אחד הפרדוקסים המעניינים ביותר בעולם הסוסים, פרדוקס שמוביל ללא מעט בלבול וגם ללא מעט טעויות שנעשות מתוך רצון טוב. אנחנו רגילים לחשוב על אנרגיה במונחים אנושיים. חלבון, מזון

גדלתי על סרטים של דיסני. זו הייתה המתנה הקבועה שביקשתי בכל יום הולדת, קלטת של סרט דיסני שיצא ממש עכשיו, עטופה בנייר צבעוני ובהבטחה שהכול יסתדר בסוף. ואז במשך חודש שלם, הייתי צופה יום יום באותו הסרט, עד שידעתי את כל כולו בעל פה, כולל זיוף מרשים בשלל השירים. במבט לאחור, קשה להתעלם מהעובדה שלסרטים האלה ככל הנראה חלק לא קטן בעיצוב מבנה האישיות שלי. אולי הדרך שבה למדתי לחשוב על אהבה, על אומץ, על נאמנות, ועל זה שאם רק מתעקשים מספיק, הגורל לפעמים מתיישר. שילוב עדין של תמימות נפלאה ע

האלגוריתם של הרשתות החברתיות שלי עושה את מה שהוא יודע הכי טוב לעשות - מציף אותי בעשרות פוסטים על השנה החדשה, על סיכומים, על התחלות, וכמובן, איך לא, על סוסים. אחד הנרטיבים שחוזרים שוב ושוב הוא הסיפור הזה של כניסת שנת הסוס לחיינו בקרוב. הבטחה לאנרגיה חדשה, תנופה, חופש, תנועה קדימה. אז החלטתי להתלבש על זה גם כן. להצטרף לטרנד, אבל עם כוכבית. לעצור רגע ולעשות סדר בסיפור של לוח השנה הסיני, מה מייצגת כל שנה בלוח הזה, להבין מה באמת אומרת שנת הסוס, ואיך כל זה פוגש אותי בסיכום של 2025

השבוע, נפרדנו בלב כואב מהסוס האהוב שלנו שלאגר. לגדול בחווה, זו דרך חיים שמפגישה אותי שוב ושוב עם האמת הפשוטה של הזמן.  אין כאן אפשרות לדחות פרידות או לייפות אותן. בעלי החיים שחיים לצידי חיים פחות ממני, וכשאני מלווה אותם יום יום, מטפלת בהם, נקשרת אליהם דרך שגרה, עבודה ומגע יומיומי, האובדן מפסיק להיות אירוע חריג והופך לחלק מהמרקם. כל פרידה כואבת בדרכה, וכל אחת מהן מלמדת משהו נוסף על האופן שבו החיים נעים קדימה, גם כשאנחנו היינו מעדיפים שיעצרו לרגע. במהלך חיי, במרחב החקלאי, פגשתי

בימים האלה, בהם אנו סוף סוף רואים את החטופים חוזרים הביתה, הלב מתמלא הקלה, הודיה ודמעות מעורבות של התרגשות ושמחה לצד עצב עמוק וכואב. שמחה על השיבה, על הנשימה הראשונה של חופש; ועצב על מה שאבד, על מי שלא ישוב, ועל הפצעים שידרשו זמן רב להחלים. העצב מזכיר לנו שהחיים הם תמיד גם וגם - שאין אור בלי חושך, ואין תקווה בלי כאב - ושדווקא במרחב הדק שבין השניים נולדת אנושיות אמיתית. יש הרבה עצב בעולם, אולי יותר מדי. עצב של פרידות, של אובדן, של חוסר אונים. נדמה שאנחנו חיים בתקופה שבה השמחה

הנה זה הגיע! החופש הגדול מאחורינו, והחבר'ה הצעירים חזרו אל כותלי בית הספר. הילדים מרימים ילקוטים חדשים, עפרונות מחודדים וחבילות מחברות,...

על Wu Wei, נוכחות, ותקשורת שקטה ב- בוספאלוס בעולם שרץ מהר, שמודד אותנו דרך תוצאות, הישגים ולוחות זמנים – הרעיון של "לא לעשות כלום" כמעט ומרגיש כמו חטא. אבל ישנה אמנות עתיקה, שקטה, מחוכמת, שמלמדת אותנו שהעשייה המשמעותית ביותר לא תמיד נובעת ממאמץ – אלא דווקא מהנכונות לא  להיאבק. מהיכולת להיות. בפילוסופיה הדאואיסטית של סין העתיקה (המאה ה-6 לפנה"ס), קיים מושג בשם Wu Wei  – שפירושו המילולי "אי עשייה", אך המשמעות העמוקה שלו היא פעולה מתוך אי-מאמץ . לא מדובר בפסיביות, אלא דווקא בעשי

בוספאלוס, סוסו האגדי של אלכסנדר מוקדון, הוא השם שמלווה את הדרך שלי כבר כמה שנים. שם שמחזיק בתוכו את הסוס, את האדם, ואת המפגש שביניהם –...

איך עבודה עם סוסים מחזקת הורות ומנהיגות? תובנות מפרויקט דיאדי בבוספאלוס על אמון, הקשבה ושחרור שליטה.

איך משתלבים עקרונות הפסיכולוגיה האדלריאנית בטיפול בעזרת סוסים? על שייכות, שיתוף פעולה וצמיחה – במאמר המלא.

אריסטו, אחד מהפילוסופים המשפיעים ביותר בתולדות האנושות, נולד במאה הרביעית לפני הספירה בעיר סטאגירה שביוון. הוא היה תלמידו של אפלטון ומורהו של אלכסנדר הגדול, והגותו השפיעה על מגוון רחב של תחומים – מפילוסופיה ומדע ועד לאמנות ומוסר. בעבודתו, אריסטו חיפש להבין את טבע האדם ואת הדרך להשגת חיים מאושרים ומשמעותיים. אחת מתרומותיו המרכזיות היא הרעיון של "שביל הזהב"  – חיים של איזון ומידתיות בין הקצוות. לדבריו, המידה הטובה אינה בהגזמה או בחוסר, אלא במציאת האיזון המדויק. גישה זו מזכירה א

סוסים כמורי דרך או שאנחנו שוב משליכים עליהם את הדרמות שלנו? כל מי שעובד עם סוסים יודע – אין דרך לזייף. אתם יכולים להגיע עם כל הכוונות הטובות שבעולם, עם ידע אינסופי מספרים או מהיוטיוב, אבל אם משהו בתוככם לא מסונכרן, הסוס יראה אתכם בדיוק כפי שאתם. אין מסכות, אין פוליטיקה, אין מניפולציות מתוחכמות. אולי זו הסיבה שאנחנו כל כך אוהבים לתת להם משמעויות עמוקות יותר, להפוך אותם ל"מראה לתודעה שלנו", ל"מטפלים רגשיים" או ל"מורים רוחניים". ואז, כמו תמיד, מגיע בן הזוג שלי – חובב נלהב של ג'ו