בואו נדבר על אילוף סוסים

אני מאותם אנשים שמאמינים במתן שיעורי בית ועבודות. לא כי אני נרגשת במיוחד מבדיקת עבודות או ממבטים מבואסים של סטודנטים, אלא כי אני ממש אוהבת את מה שקורה אחרי שהשיעור מסתיים.

רעיון שנזרק לחלל הכיתה ביום שלישי בבוקר ממשיך להדהד כמה ימים אחר כך. שאלה שעלתה בדרך אגב מוצאת את דרכה לשיחה, לספר, למאמר או להתבוננות חדשה. הלמידה ממשיכה להתפתח ולהעמיק גם כשהמפגש עצמו כבר מאחורינו. לצד זה, יש ערך גדול גם בתרגול של משימות מורכבות. כתיבה, תכנון, הצגה וחשיבה ביקורתית הן מיומנויות מקצועיות לכל דבר, ופרויקט סיום הוא הזדמנות מצוינת להתנסות בהן.

קורס מדריכי רכיבה טיפולית, חוות בוספאלוס

במסגרת הקורס למדריכי רכיבה טיפולית, הסטודנטים מתבקשים לבחור התמודדות פסיכולוגית שמעניינת אותם ולבנות עבורה תוכנית טיפולית באמצעות סוסים. המטרה היא לקחת את הידע התיאורטי שנלמד לאורך השנה ולהפוך אותו לתהליך ממשי, תוך מחשבה גם על הדרך שבה רעיון כזה יכול להשתלב במציאות.

אחד הסטודנטים הגיש עבודה מצוינת שעסקה ביצירת תהליך טיפולי דרך אילוף סייחים. הנושא תפס את תשומת ליבי מיד, בעיקר משום שהוא החזיר אותי למילה שאנחנו משתמשים בה כמעט מדי יום בעולם הסוסים, אך לעיתים רחוקות עוצרים לבחון לעומק.

אחרי הכול, מאחורי כל דיון על אילוף מסתתרת גם תפיסת עולם שלמה על למידה, שינוי והשפעה.

באופן כמעט קוסמי, כמה שבועות לאחר מכן פנתה אליי סטודנטית מבצלאל שביקשה להקדיש את פרויקט הגמר שלה לאותו רעיון בדיוק, הפעם דרך העדשה של התמודדות עם אבל ואובדן (על כך אכתוב בהרחבה אחרי שהפרויקט יצא לפועל במלואו).

הזמנתי אותה לקרוא את העבודה ולהצטרף אליי לכמה שעות בשטח, לצד אלסקה ושאנטי, שתי סייחות צעירות שנמצאות בתחילת דרכן. העבודה איתן כללה את הצעדים הראשונים של היכרות עם עולם החווה - הובלה, מגע, גבולות, סקרנות, אמון ונוכחות. תוך כדי העבודה והשיחות בינינו, התרחקנו בהדרגה מהרעיון של טיפול דרך אילוף, וצללנו דווקא אל המושג אילוף עצמו.

כשניסינו לפרק את המושג הזה לגורמים, גילינו שאולי אי אפשר להבין אילוף בלי להבין קודם את מקומו של הסוס בהיסטוריה האנושית.

במשך אלפי שנים, הרבה לפני שסוסים נכנסו לעולמות הספורט, הפנאי והטיפול, הם היו חלק ממנגנוני היסוד שעליהם נשענו חברות שלמות. הם חרשו שדות, הובילו סחורות, חיברו בין ערים מרוחקות, נשאו לוחמים לשדה הקרב ואפשרו תנועה בעולם שבו מרחק וזמן נמדדו אחרת לגמרי מכפי שאנחנו מכירים היום. במציאות כזו, אילוף לא היה תחום עניין מקצועי או פילוסופיה חינוכית. הוא היה צורך מעשי. לעיתים אפילו צורך קיומי.

היכולת ליצור סוס שניתן לסמוך עליו ברגעי לחץ, שיגיב באופן צפוי ויבצע משימות מורכבות בסביבה משתנה, הייתה בעלת משמעות כלכלית, חברתית ולעיתים גם הישרדותית. כשמסתכלים על זה דרך העיניים של אותה תקופה, קל יותר להבין מדוע רבות מתפיסות האילוף המוקדמות נשענו על מושגים כמו משמעת, שליטה וציות.

אילוף מעולם לא התקיים בוואקום. הוא שיקף את הדרך שבה בני אדם הבינו סמכות, למידה ויחסים גם בינם לבין עצמם. למעשה, הוא שיקף במידה רבה את תפיסות הסמכות שרווחו בחברה האנושית כולה. ממש כפי שילדים חונכו, חיילים אומנו ובעלי מקצוע למדו את מלאכתם במסגרת היררכית וברורה, כך גם היחסים בין אדם לסוס עוצבו סביב הצורך ביציבות, סדר וציפיות. 

ככל שהשתנה מקומו של הסוס בחיי האדם, השתנתה גם מטרת האילוף. המעבר מסוס ככלי עבודה לסוס כשותף לפעילות ספורטיבית, חינוכית וטיפולית פתח פתח לשאלות חדשות.

במקום להתמקד רק בשאלה כיצד לגרום לסוס לבצע פעולה מסוימת, החלה להתפתח סקרנות סביב הדרך שבה הוא לומד, חוויית החיים שלו, והאפשרות ליצור מערכת יחסים המבוססת לא רק על השפעה, אלא גם על תקשורת והבנה הדדית.

אפשר לנסות להבין את זה דרך אחד המבנים האהובים עליי באורווה - הראונדפן.

אותו מגרש עגול שמופיע היום כמעט בכל חוות סוסים, ושעבור רבים מאיתנו מזוהה עם עבודה עדינה, תקשורת ובניית קשר. אבל אם נחזור אחורה בזמן, נגלה שהוא נולד מתוך צרכים אחרים לגמרי.

מקורותיו מיוחסים לעולם הסוסים של המערב הפרוע באמריקה, שם היה צורך לאלף כמויות גדולות של סוסים צעירים בצורה יעילה, מהירה ובטוחה ככל האפשר. המבנה העגול מנע מהסוס להיתקע בפינות, איפשר תנועה רציפה ונתן לאדם שליטה טובה יותר בכיוון, במהירות ובמרחב. רבים מהראונדפנים המוקדמים הוקפו בגדר גבוהה ואטומה, כזו שמנעה מהסוס להסיט את תשומת ליבו אל העולם שבחוץ והשאירה אותו ממוקד לחלוטין באדם ובמשימה. במובנים רבים, זה היה ביטוי אדריכלי לתפיסת האילוף של אותה תקופה.

ראונדפן, חוות בוספאלוס

עם השנים, וככל שהשתנו היחסים בין בני האדם לסוסים, השתנה גם הראונדפן. הגדרות האטומות פינו את מקומן למבנים פתוחים יותר, שאפשרו לסוס להישאר מחובר לסביבתו. המעגלים עצמם הלכו וגדלו, והתנועה בתוכם הפכה פחות עניין של שליטה ויותר הזדמנות לשיח.

לפחות עבורי, הראונדפן הוא מקום שבו הרבה דברים יכולים לקרות במקביל. לפעמים נלמדת שם מיומנות חדשה. לפעמים מתחדדים גבולות. לפעמים נבנית משמעת, ולפעמים דווקא אמון. ברגעים הטובים יותר, כל הדברים הללו קורים יחד. הסוס לומד משהו על העולם שאני מציעה לו, ואני לומדת משהו על הדרך שבה הוא חווה אותו. במובן הזה, הראונדפן הוא פחות מקום של תשובות ויותר מקום של דיאלוג. 

המבנה נשאר עגול, אבל הרעיון שמאחוריו השתנה.

זהו אולי הסיפור של עולם האילוף כולו. פחות סיפור על סוסים, ויותר סיפור על בני אדם ועל האופן שבו השתנתה הבנתם לגבי השפעה, למידה ומערכות יחסים. הצרכים שלנו השתנו, הידע שלנו התרחב, ובהדרגה גם הדרך שלנו הפכה רכה יותר, סקרנית יותר ומבוססת יותר על קשר מאשר על שליטה.

לכל אחד ואחת מאיתנו פרשנות מעט שונה למושג הזה, המבוססת על הניסיון האישי, על האנשים מהם למדנו ועל תפיסות העולם שאספנו לאורך הדרך. עבור חלק מהאנשים, אילוף מתקשר למשמעת, סמכות ושליטה. עבור אחרים, הוא מתקשר ללמידה, תקשורת ושותפות. למעשה, נדמה שאילוף נע על ציר רחב שבין הרצון לעצב את התנהגותו של האחר לבין הניסיון ליצור הבנה ושפה משותפת. בין שני הקטבים הללו חיים רבים מהרעיונות המעסיקים גם את עולם הפסיכולוגיה, החינוך והטיפול. 

בסופו של אותו אחר צהריים, כשאלסקה ושאנטי נעו בין סקרנות זהירה להתפרצויות אנרגיה מקסימות, מצאתי את עצמי חוזרת שוב לסיבה שבגללה אני ממשיכה לתת שיעורי בית גם היום - בגלל הרגעים שבהם רעיון מתחיל לחיות חיים משל עצמו. רגעים שבהם שאלה אחת טובה ממשיכה להדהד הרבה אחרי שהשיעור הסתיים ומושכת אחריה שאלות נוספות שלא ידענו בכלל שאנחנו מחפשים.

העבודה על טיפול באמצעות אילוף סוסים הייתה אמורה לעסוק בתהליך טיפולי. בפועל, היא פתחה דיון אחר לגמרי סביב מושג שנדמה לנו שהוא מובן מאליו. ככל שהתעמקנו בו, כך התברר שאילוף משקף תפיסות עמוקות על למידה, על סמכות, על יחסים ועל האופן שבו שינוי מתרחש בעולם.

הדרך שבה אנחנו מאלפים סוסים מספרת הרבה פחות על סוסים, והרבה יותר על הדרך שבה אנחנו מבינים השפעה, קשר והתפתחות. היא מספרת משהו על האופן שבו אנחנו תופסים מנהיגות, על המקום שאנחנו נותנים לבחירה, ועל היחסים שבין גבולות לחופש.

ואולי בגלל זה, לפני ששואלים מה יכול להיות טיפולי באילוף, כדאי לעצור לרגע מול שאלה פשוטה אך גם מורכבת יותר - למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "אילוף"?

כמו כל שיעורי בית טובים, גם לשאלה הזאת אין תשובה סופית. יש בעיקר הזמנה להמשיך לחשוב עליה עוד קצת, הרבה אחרי שהשיעור נגמר.