בלוג בּוסֶפאלוס

אחד הדברים היפים ברכיבה הטיפולית בישראל הוא שקל לנו לשכוח עד כמה היא יוצאת דופן. אנחנו רגילים אליה. היא חלק מהנוף. ילדים מגיעים מדי שבוע לחווה, הורים מתווכחים מי יסיע, מדריכים רצים בין שיעור לשיעור, וסוסים ממלאים בשלווה את תפקידם כאילו כך היה מאז ומתמיד. אבל במבט רחב יותר, הסיפור הישראלי הוא למעשה סיפור די מרשים. במדינות רבות בעולם, טיפול באמצעות סוסים הוא שירות פרטי לחלוטין. מי שמעוניין בו נדרש לממן אותו מכיסו ולעיתים מדובר בעלויות שמציבות אותו מחוץ להישג ידם של רבים. בישראל

אחד העקרונות שאני מחזיקה בהם בהכשרה למדריכי רכיבה טיפולית הוא שידע תיאורטי איננו מספיק.אפשר לדבר שעות על שיקום, ויסות, טראומה, דימוי גוף והסתגלות. אפשר ללמוד על פרוטוקולים, התאמות ועקרונות בטיחות. אבל ברגע האמת, מי שמולנו הוא לא אבחנה ולא טופס הפניה. הוא אדם עם היסטוריה, הרגלים, פחדים, כוחות, חוש הומור ודרך משלו בעולם. ולכן, אני דוגלת ברעיון של לזרוק את הסטודנטים למים. זאת מתוך תפיסה פדגוגית ברורה - למידה עמוקה מתרחשת במפגש. עם שונות. עם אי הודאות. עם מצב שבו אין תשובה אחת נכ

יש אינספור כלים ושיטות שעוזרים לנו להירגע, להתאזן, לעבד רגשות ואפילו לעבור תהליכי ריפוי עמוקים. אני, למשל, תמיד נמשכתי ליוגה. בתקופות...

הטיפול באמצעות סוסים, הידוע גם כרכיבה טיפולית, הוא אחד התחומים המרתקים ביותר בתחום הטיפולים הרגשיים והפיזיים. הקשר המיוחד בין אדם לסוס, שהתפתח לאורך אלפי שנים, קיבל בעשורים האחרונים פן חדש ומרגש – יכולתו של הסוס לסייע לאנשים להתמודד עם טראומות, מוגבלויות פיזיות, קשיים רגשיים, ואף פיתוח מיומנויות חברתיות. המסע ההיסטורי שהוביל להבנת הכוח המרפא של הסוסים שזור באינספור תרבויות ומסורות עתיקות, אך עיקר פיתוחו המודרני התרחש במאה ה-20. כיום, תחום זה פורץ גבולות ופותח דלתות לריפוי עמו