אולי כדאי שנתרגל לעובדה שהכל פוליטי
- Timna Benn
- לפני 5 ימים
- זמן קריאה 3 דקות
תם לו חג המונדיאל. אחרי שבועות של משחקים נהדרים, אינספור פרשנויות, ויכוחים על שחקנים, מאמנים, שופטים, נבחרות וכמובן פיפ"א, זכינו למשחק גמר שהיה, איך לומר בעדינות, אחד המשעממים שנראו בטורניר, ויש שיגידו בתולדות גביע העולם. ובכל זאת, קצת עצוב לחשוב שרק בעוד ארבע שנים נהיה שוב עדים לאירוע ספורטיבי בסדר גודל כזה. עד אז ניאלץ למצוא נושאים אחרים להתווכח עליהם, אבל אל דאגה, מדינת ישראל כבר חשבה על חלופה.
המונדיאל הסתיים, מערכת הבחירות מתחילה, וב- 27 באוקטובר 2026 ניגש שוב לקלפיות.
כאחת שמחזיקה לא מעט שנים בתואר במדעי המדינה, כנראה הגיע הזמן שאשתמש בו גם למשהו שאינו שורה נאה בקורות החיים. לכן, לפני שמישהו נבהל, מתרגז או מסיר עוקב, מן הראוי שאבהיר, זה אינו טור תמיכה במועמד או במפלגה. מצד שני, גם ההבטחה הזאת מעט מפוקפקת, משום שכפי שטען הסופר וחתן פרס נובל הגרמני תומאס מאן, הכל פוליטי.
מאן לא תמיד חשב כך. הוא החל את דרכו כבעל השקפה לאומית ושמרנית, שביקש להפריד בין התרבות והרוח לבין הפוליטיקה. מלחמות העולם ועליית הנאציזם ערערו את ההפרדה הזאת והפכו אותו לקול דמוקרטי ואנטי פשיסטי בולט. הוא הבין שתרבות, אמנות ואפילו שתיקה אינן מתקיימות מחוץ למציאות. הן יכולות להתנגד לכוח, לשרת אותו או לאפשר לו להמשיך.
הרבה לפני תומאס מאן, בסביבות שנת 350 לפנה"ס, הגדיר אריסטו בחיבורו "פוליטיקה" את האדם כיצור פוליטי מטבעו. הוא לא התכוון שכולנו נולדנו עם תשוקה למודעות בחירות, סקרים ודיונים אינסופיים באולפנים. המילה פוליטי נבעה מן ה"פוליס", הקהילה המדינית שבה בני האדם חיים יחד. האדם, לפי אריסטו, מגשים את אנושיותו בתוך החברה, כאשר הוא מדבר עם אחרים על צדק, טוב וחיים ראויים, משתתף בקביעת הכללים ונושא באחריות לעולם המשותף.
הפוליטיקה מתחילה הרבה לפני שמגיעים לקלפי. היא נמצאת בשאלה מי קובע את הכללים, כיצד מחלקים משאבים, מי מקבל הזדמנות, למי יש קול ומי נדרש להיאבק כדי שישמעו אותו. היא נמצאת במערכת החינוך, בשירותי הבריאות, בתחבורה הציבורית, באמנות, בספורט וכן, גם בעולם הסוסים. ההחלטה מי יקבל טיפול, אילו טיפולים המדינה תממן, כיצד נסייע למתמודדים עם פוסט טראומה ומה תהיה מידת האחריות שלנו כלפיהם היא פוליטית לחלוטין.
בתחילת השבוע פגשתי בחוות "בדרך הלוחם" בנהלל את יושב הראש של אחת המפלגות הגדולות המתמודדות בבחירות הקרובות. אם כבר פוגשים מועמד לראשות הממשלה ליד סוסים, מן הראוי לנצל את ההזדמנות. דיברתי איתו מעט על העבודה עם סוסים ועל האפשרויות המשמעותיות שהיא מציעה למתמודדים עם פוסט טראומה. ביקשתי שיגיע להכיר את התחום מקרוב, בתקווה שההיכרות הזאת תישאר איתו גם אחרי שהקמפיין ייגמר, ושאם ייבחר, יזכור לתרגם את ההקשבה להחלטות, להכרה ולמשאבים.
כפי שאפשר לראות בסרטון, גם הצעתי לו להגיע ללמוד קצת בעצמו. אחרי הכל, מי שילמד לנהל עדר סוסים אולי יבין מעט יותר גם בניהול מדינה.
בשני המקרים כוח לבדו אינו מספיק. צריך לראות את הפרטים, לזהות מתח לפני שהוא הופך להתפרצות, להוביל בלי לאבד את מי שנשאר מאחור ולהבין שגם מנהיגות נבחנת ביכולת להקשיב לתגובה שמתקבלת. מנהיג יכול להחליט שהוא צודק ולהפעיל עוד ועוד לחץ, אבל העדר כבר יבהיר לו בדרכו מה דעתו על השיטה.
מי שרוצה להשאיר את הפוליטיקה מחוץ לעולם הסוסים, הטיפול, התרבות או הספורט, מוזמן לחזור לרגע למונדיאל שהסתיים. הפוליטיקה הייתה שם כמעט בכל פינה. בבחירת המדינות המארחות, במחירי הכרטיסים, בסמלים שהורשו להיכנס למגרשים, בהחלטות של פיפ"א ובניסיון להפוך אירוע עולמי עצום למוצר נקי ממחלוקות.
אפילו המונדיאל סיפק דוגמה כמעט קומית לכך שהכל פוליטי. לאחר שנשלף כרטיס אדום לחלוץ נבחרת ארצות הברית, דונלד טראמפ, בכבודו ובעצמו, פנה לנשיא פיפ"א וביקש לבחון את ההחלטה מחדש. הסנקציה הושעתה והשחקן הורשה להשתתף במשחק הבא. נשיא מעצמה שמתערב בהחלטת שיפוט לטובת הנבחרת שלו הוא כנראה חיבור מספק למדי בין פוליטיקה לכדורגל.
אולי הגיע הזמן להפסיק להיבהל מהעובדה שהכל פוליטי. אינטרסים תמיד היו ותמיד יהיו, לעיתים הם גלויים ולעיתים נארזים היטב בתוך סיסמאות, חיוכים וסרטונים. גם הרצון להיבחר אינו פגם מפתיע אצל מועמד בבחירות. השאלה המעניינת היא מה אדם מוכן לעשות כדי להגיע אל הכוח, ובעיקר מה הוא עושה לאחר שקיבל אותו.
האם הוא רואה גם את מי שנשאר בשולי העדר. האם הוא יודע לזהות מתח לפני שהוא הופך להתפרצות, לקחת אחריות ולשנות כיוון כשהדרך אינה עובדת. האם הוא משתמש בפחד כדי להצמיד את כולם אליו, או יוצר מספיק ביטחון כדי לאפשר להם לחשוב ולנוע גם בעצמם. האם הוא עסוק רק בשמירה על מקומו בראש, או זוכר שמנהיגות נבחנת גם במצבו של מי שהולך אחריו.
הכל פוליטי. אבל הבחירה שלנו אינה חייבת להסתכם בשאלה מי הקבוצה שלנו. היא יכולה להתחיל בשאלה איזה אדם ראוי שנפקיד בידיו כוח, כיצד הוא מתייחס למי שתלוי בהחלטותיו, ואיזו מדינה הוא מבקש להשאיר אחריו כשהקמפיין נגמר.
