בלוג בּוסֶפאלוס

השבוע, באחד המפגשים, כמעט בלי כוונה לייצר דיון תיאורטי, עלתה שאלה פשוטה וטובה. איך יכול להיות שסוס, חיה שכל כולה שרירים, כוח ותנועה מתמשכת, מתקיים כמעט רק על חציר. איך גוף כל-כך אתלטי וחזק, כזה שנושא משקל, רץ, קופץ, מגיב במהירות, נבנה מתזונה שנראית לנו דלה, בסיסית, כמעט צנועה. זו שאלה מצוינת. והיא נוגעת בלב אחד הפרדוקסים המעניינים ביותר בעולם הסוסים, פרדוקס שמוביל ללא מעט בלבול וגם ללא מעט טעויות שנעשות מתוך רצון טוב. אנחנו רגילים לחשוב על אנרגיה במונחים אנושיים. חלבון, מזון

בשבוע שעבר נפתחה שנת הלימודים האקדמית ברחבי הארץ. סטודנטים חזרו לאולמות, למעבדות ולספריות; הרצאות ראשונות, שמות חדשים על רשימות הנוכחות, ריח של קפה ושל התחלות. יש משהו כמעט פיזי בתחושת ההתחדשות הזו. כמו זרם קל שעובר בגוף, אותה תערובת מוכרת של סקרנות, תקווה והתרגשות שאנחנו מכירים כנראה עוד מהיום הראשון של כיתה א׳. מאחורי התחושה הזו עומד תהליך ביולוגי מרגש לא פחות. כשהמוח פוגש חוויה חדשה, הוא מפריש חומרים כמו דופמין ו-נוראפינפרין - שליחים עצביים שמאותתים למערכת כולה: קורה כאן מ

בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת...