בין תכנון לגמישות. המקצועיות שמאפשרת לסוס לעשות את העבודה

אחד התחומים המאתגרים יותר בקורס להכשרת מדריכי רכיבה טיפולית הוא הניסיון להקנות לסטודנטים את מה שמכונה ״מיומנות טיפולית״. המיומנות הזו, אותה ננסה להסביר במאמר זה, באה לידי ביטוי בכל שלב של המפגש. החל מההכנה המוקדמת, דרך הבחירות שנעשות תוך כדי תנועה, ועד האופן שבו נסגר השיעור ומחובר להמשך התהליך.

עבודה טיפולית עם סוסים נשענת על תכנון מדויק וחשיבה מקצועית מסודרת. בחירת סוס, התאמת סביבה, בניית מערך מפגש והגדרת מטרות. כל פרט משפיע על איכות המרחב שנוצר. מתוך הבסיס הזה מתאפשרת עבודה גמישה, קשובה ומותאמת למציאות המשתנה של הרוכב והסוס.

מקצוע אחד, שלושה עולמות

רכיבה טיפולית היא מקצוע שמפגיש שלושה עולמות ידע הפועלים בו זמנית. עולם הסוס, עולם האדם, ועולם ההדרכה. כל אחד מהם מחזיק חוקים פנימיים משלו, שפה שונה ודגשים אחרים. המיומנות הטיפולית נולדת ביכולת לחבר ביניהם לכדי תהליך אחד רציף, קוהרנטי ובטוח.

עולם הסוסים מביא איתו קריאה מדויקת של שפת גוף, הבנה של טריגרים, קצב, לחץ והרפיה. הוא דורש נוכחות חדה וידע עמוק בהתנהגות סוסים, כזה שמאפשר לזהות שינוי קטן עוד לפני שהוא הופך לאירוע. ההנחה היא שמדריך רכיבה טיפולית פועל מתוך זהות של איש סוסים, מי שמכיר את הסוס לא רק ככלי עבודה אלא כיצור חי עם צרכים, גבולות ודפוסי תגובה ברורים.

עולם האדם מביא איתו רגשות, דפוסי תקשורת, ויסות, מוטיבציה וצרכים משתנים. כאן נדרשת היכולת לראות את האדם שמולך, לראות תגובות גופניות ורגשיות, ולנסות להקשיב למה שמעבר לנאמר במילים. זו עבודה שמחייבת רגישות, סבלנות והבנה של תהליכים אנושיים, גם כשהם סותרים, משתנים או לא צפויים.

עולם ההדרכה עוסק במבנה, בהובלה, בהעברת מסר ובהתאמת משימות. הוא מחייב חשיבה פדגוגית, תכנון, ויכולת לארגן את המפגש כך שתהיה לו התחלה, אמצע וסיום ברורים. זהו העולם שמחזיק את המסגרת ומאפשר לשני העולמות האחרים לפעול בתוך גבולות בטוחים ומשמעותיים.

כנראה שאף אחד מאיתנו לא מגיע עם מאה אחוז בכל אחד מהעולמות האלה. היכולת לעצור רגע, לזהות איפה אנחנו חזקים ואיפה כדאי לנו עוד להתפתח, מאפשרת עבודה כנה יותר, למידה מתמשכת, ובסופו של דבר מרחב בטוח ומדויק יותר לרוכב ולסוס.

חשוב שנזכור שהמדריך לרכיבה טיפולית אינו מטפל לפי ההגדרה המקצועית הרווחת בישראל. זוהי הבחנה מקצועית וחוקית שמגדירה גבולות סמכות ואחריות. יחד עם זאת, הכלים שהוא רוכש לאורך הדרך הם כלים טיפוליים במהותם. תנועה, חוויה, קשר, ויסות והובלה. האתגר המקצועי הוא לשמור על האיזון. לדעת עד כמה להתקרב, מתי לעצור, ואיך להחזיק מרחב שאינו חורג מגבולות התפקיד אך מאפשר תהליך משמעותי.

מיומנות טיפולית באה לידי ביטוי ביכולת להחזיק גבולות ברורים, לצד רגישות גבוהה למה שקורה במפגש. לדעת מה שייך לעולם ההדרכה ומה דורש הפניה או עצירה. חלק מהמקצועיות הוא גם היכולת לסרב. להבין שלא כל משתתף מתאים למסגרת הזו, ושלעיתים הבחירה האחראית ביותר היא לומר שלא נוכל לסייע במצב נתון.

מבנה התהליך הטיפולי

על מנת לאפשר עבודה הוליסטית, יש צורך במבנה ברור. לא כמסגרת פורמלית נוקשה, אלא כבסיס לחשיבה שמלווה את המדריך לאורך כל הדרך. המבנה עוזר לעשות סדר בתוך מורכבות, ומאפשר להחזיק תהליך גם כשהמציאות משתנה.

החשיבה מתחילה בשאלה מי הוא הרוכב ולמה הוא מגיע? מה מביא אותו למפגש עם הסוס דווקא עכשיו, ואילו צרכים גלויים וסמויים נוכחים בתהליך? משם נגזרת ההבנה על מה נכון לעבוד. אילו נושאים דורשים תשומת לב, מה נמצא במרכז, ומה יכול להמתין לשלב מאוחר יותר.

מתוך כך נבנית הדרך. באילו כלים נשתמש, באיזה קצב נתקדם, ואיזה מסר טיפולי מלווה כל שלב של המפגש. הבחירות הללו אינן טכניות בלבד. הן משקפות תפיסת עולם מקצועית, רגישות לאדם שמולנו ויכולת לראות את התהליך כשלם ולא כאוסף תרגילים.

המבנה הזה מלווה את התהליך גם כשהוא אינו נאמר במפורש. הוא מאפשר למדריך לקבל החלטות מושכלות בזמן אמת, להגיב לשינויים ברוכב או בסוס, ולשמור על כיוון גם במצבים מורכבים. דווקא הידיעה שיש מסגרת חשיבתית ברורה מאפשרת גמישות, דיוק וביטחון בעבודה היומיומית.

שלב קליטת הרוכב

קליטת רוכב היא נקודת מפתח בתהליך, אך אין לה נוסחה אחת נכונה. זהו שלב שבו מתגבשת תפיסת העולם המקצועית של המדריך, והבחירות שנעשות בו משפיעות על כל המשך הדרך. ממש חשוב שנקיח בחשבון שכאשר מדובר במוגבלות פיזית, יש צורך גדול בהיכרות מעמיקה עם המגבלה, האבחנה וההתאמות הנדרשות, מתוך אחריות לבטיחות ומתוך רצון לאפשר עבודה מדויקת ומותאמת.

לעומת זאת, במפגש שמבקש נגיעה רגשית, יש מדריכים שיבחרו להתחיל מתוך מפגש פתוח יותר, כזה שמאפשר להכיר את האדם שמגיע לפני הנתונים וההגדרות. להקשיב, להתבונן, ולתת למפגש הראשוני עם הסוס והמרחב לספר חלק מהסיפור. גם כאן נדרשת חשיבה מקצועית, אך היא מתבטאת בצורה אחרת.

הציר הזה רחב ומשתנה, והוא אינו קבוע או אחיד. המיומנות הטיפולית מתבטאת ביכולת לבחור בכל פעם מחדש את נקודת האיזון בין ידע מוקדם לבין נוכחות פתוחה, בהתאם לאדם שמגיע, לסיטואציה שבה הוא נמצא ולמסגרת שבה מתקיים התהליך. זו בחירה מודעת שמבקשת דיוק, גמישות ואחריות מקצועית לאורך זמן, ומתכנסת ומתבהרת בעיקר מתוך ניסיון מצטבר ועבודה מתמשכת בשטח.

תוכנית טיפול ואסטרטגיה טיפולית

תוכנית טיפול מספקת כיוון לתהליך כולו. היא מגדירה מטרות, עוגנים ומדדים להערכה, ומשמשת כמצפן מקצועי לאורך הדרך. התוכנית מאפשרת לעצור, לבדוק התקדמות, ולדייק את הבחירות שנעשות בשטח, גם כאשר התהליך אינו מתקדם בקו ישר. וכנראה שהוא לא.

אסטרטגיה טיפולית עוסקת באופן שבו נבחר לעבוד בתוך אותו הכיוון. היא באה לידי ביטוי בטון ההנחיה, בסוג האתגרים שנבחר להציב, בקצב ההתקדמות, ובמסר שמלווה את הרוכב לאורך המפגשים. האסטרטגיה מעניקה לתהליך אופי, עומק ועקביות, ומאפשרת להתאים את העבודה לאדם שמולנו מבלי לאבד את המסגרת.

שתיהן יחד מאפשרות עבודה מדויקת שאינה מקרית. השילוב בין כיוון ברור לבין דרך עבודה מודעת יוצר רצף טיפולי. חיבור בין מפגש למפגש, בין תרגול להטמעה, ובין מה שנעשה במגרש לבין החיים שמחוצה לו. כך התהליך מקבל משמעות רחבה ויכולת להשפיע מעבר לשעת הרכיבה עצמה.

הסוס כשותף מרכזי

הסוס הוא לב התהליך הטיפולי. התגובות שלו, הקצב, התנועה והנוכחות במרחב מייצרים את החומר הטיפולי שעליו נשענת העבודה כולה. הוא משקף מצבים רגשיים, מגיב לשינויים קטנים ומאתגר דפוסים קיימים, לעיתים בלי צורך במילים. דרך המפגש איתו מתאפשרת למידה חווייתית עמוקה, כזו שנוגעת בגוף, ברגש ובתודעה בו זמנית.

תפקיד המדריך הוא לאפשר לסוס לפעול בתוך מסגרת בטוחה ומדויקת. לשמור על בטיחות פיזית ורגשית, לקרוא את המתרחש בזמן אמת, ולתרגם את החוויה להבנות שניתן לשאת אל חיי היומיום של הרוכב. לא כל תגובה דורשת פירוש מיידי, אך כל תגובה דורשת תשומת לב, בחירה והחזקה מקצועית של המרחב.

כאן נדרשת היכולת להחזיק פרטים קטנים לצד ראייה רחבה. להבין מה קורה עכשיו במפגש הספציפי, ולדעת כיצד הוא משתלב בתוך תהליך ארוך טווח. לזהות מתי נכון לעצור, מתי להעמיק, ומתי לאפשר לחוויה להישאר כפי שהיא, כחלק מתנועה מתמשכת.

גמישות כמקצועיות

אחד העקרונות המרכזיים בעבודה טיפולית עם סוסים הוא הגמישות. לא כאלתור רגעי, אלא כתוצאה ישירה של מקצועיות, ידע וחשיבה מסודרת. ככל שמדריך מכיר לעומק גישות שונות, מחזיק מבנה ברור ופועל מתוך סדר, כך מתאפשר לו לבחון אפשרויות נוספות ולהתאים את העבודה לכל רוכב בפני עצמו.

גמישות אינה ויתור על דיוק או על גבולות. היא היכולת לנוע בתוך מסגרת יציבה, לשנות קצב, תרגיל או גישה בהתאם למציאות המשתנה, מבלי לאבד את הכיוון הטיפולי. לראות את האדם שמולנו, להקשיב לסוס, להגיב למה שקורה כאן ועכשיו, ולהישאר מחובר למטרה הרחבה של התהליך.

במקום הזה, שבו תכנון פוגש הסתגלות, ודיוק פוגש פתיחות, נולדת מיומנות טיפולית. לא כאוסף טכניקות, אלא כדרך עבודה חיה, קשובה ואחראית.

בסופו של דבר, עם השנים, זו אולי ההבנה הכי משמעותית שהתחדדה אצלי. מיומנות טיפולית לא נבנית ביום, וגם לא מסתכמת בידע או בטכניקה. היא נוצרת מתוך עבודה חוזרת בשטח, מתוך הסכמה ללמוד, לטעות, לדייק ולחזור ולבחור בכל פעם מחדש. ככל שהמקצועיות שלי התבססה, התכנון הפך מדויק יותר, וההבנה של הסוס, האדם והמרחב העמיקה, כך יכולתי להרשות לעצמי לעשות פחות ולהקשיב יותר.

לא להיות במרכז התהליך, אלא לאפשר לו לקרות. להחזיק מרחב שבו הסוס יכול להביא את עצמו, והרוכב יכול לפגוש משהו אמיתי, בגוף ובחוויה. התפקיד שלי הוא לתווך, לשמור על בטיחות, ולחבר בין מה שמתרחש במגרש לבין החיים שמחוץ לו. זו עבודה שדורשת ענווה, נוכחות ולמידה מתמשכת, ודווקא בגלל זה היא ממשיכה להיות חיה, מאתגרת ומלאת משמעות.