צעד וחצי שמאלה: מהסוס במגרש אל תנועה בחיים

לפעמים היציבה עונה לפני המילים.

כמעט בכל מפגש עם הסוסים, ברגע שמתחילים לתרגל הובלה באמצעות חבל, עולה שוב ושוב אותו אתגר מוכר. משתתפים מנסים לנוע קדימה בביטחון, אבל הסוס נעצר במקומו. נתקע. לכאורה הכול נעשה “נכון" - החבל מוחזק היטב, ההוראות ברורות, והכוונה קיימת, ובכל זאת שום דבר לא זז. הרגע הזה, שבו המאמץ לא מתורגם לתנועה, נפוץ מאוד ויכול להיות גם מתסכל. יחד עם זאת, הוא מהווה הזדמנות חשובה והיא להבין שהובלה אינה רק פעולה טכנית של משיכה בחבל, אלא תקשורת עדינה שמתחילה עוד הרבה לפני הצעד הראשון.

כשרגע כזה קורה, אני בדרך כלל בוחרת לעצור את התרגיל ולהפנות את תשומת הלב של המשתתפים לשאלה הפשוטה והמתבקשת - מה אפשר לעשות עכשיו?התשובות מגוונות. בקרב היותר צעירים עולה לא פעם הרעיון “למשוך יותר חזק”; אחרים מציעים “לשחרר ולתת לסוס לנוח”; לפעמים שומעים “נחכה שיתקדם מעצמו” או אפילו “נקרא למישהו שיעזור”. כולן תשובות טבעיות שמבטאות את דרכי ההתמודדות השונות שלנו מול תקיעות.

בנקודת התקיעות אני מציעה למשתתפים לנסות משהו אחר - לקחת צעד וחצי שמאלה. ברגע שאנחנו משנים את המיקום שלנו, אפילו מעט, קורה שינוי מעניין. הסוס יוצא מהקיפאון ומתחיל לנוע. למה זה עובד? כי התנועה הקטנה הזו שוברת את הדפוס. היא משנה את הזווית, פותחת חלון חדש למסלול, ומסיטה בעדינות את שיווי המשקל של הסוס כך שהבחירה לנוע קדימה נעשית קלה יותר.

זה לא עניין של כוח, אלא של שינוי כיוון. לא למשוך חזק יותר, לא לוותר או לחכות שיקרה משהו מעצמו, אלא פשוט לחשוב אחרת, לזוז קצת אחרת.

מעבר לזה שהצעד וחצי האלה יכולים לפתור לנו את התקיעות, יש כאן בעצם הבנה עמוקה, מתוך התנועה שלנו, שזה בא לידי ביטוי גם בחיים עצמם. בדיוק כמו במגרש, גם בחיים אנחנו נתקעים לפעמים. אנחנו חוזרים שוב ושוב על אותה פעולה, מחזיקים חזק יותר, מקווים שמשהו יזוז, אבל שום דבר לא משתנה. ואז מספיק שינוי קטן בזווית המחשבה, שבירה עדינה של ההרגל המוכר, כדי לפתוח נתיב חדש לגמרי. לפעמים צעד וחצי הצידה הוא כל מה שצריך כדי לשחרר תנועה שהייתה חסומה הרבה זמן.

מה שמעניין הוא שהשינוי הזה לא מתרחש רק אצל הסוס, אלא קודם כל אצלנו. כשאנחנו משנים במעט את המיקום של הגוף, אנחנו מגלים עד כמה התודעה שלנו מושפעת מהיציבה, מהמשקל שמונח על הרגליים ומהכיוון שאליו אנחנו פונים. זו הזדמנות נדירה להרגיש על בשרנו איך תנועה קטנה יכולה לא רק להזיז את הסוס, אלא גם לארגן מחדש את עצמנו – מטאפורית, ופיזית.

במאמר זה נתמקד במובן הפיזי ונקרא לדבר הזה פרופריוספציה.

מה זה בעצם פרופריוספציה?

כדי להבין את הקסם הזה, חשוב להכיר את המושג פרופריוספציה. מדובר ביכולת של מערכת העצבים לזהות את מיקום הגוף, תנועתו ואת העומס המופעל על השרירים והמפרקים, גם בלי שנצטרך להסתכל. הקולטנים (Proprioceptors) שמפוזרים בשרירים, בגידים ובמפרקים שולחים למוח מידע מתמשך על זוויות, מתיחות ולחץ. כך המוח יודע בכל רגע איפה כף הרגל מונחת, לאן היד נשלחת, כמה משקל מונח על רגל אחת לעומת השנייה, ומה דרוש כדי לשמור על שיווי משקל ולבצע תנועה מדויקת.

במילים אחרות, פרופריוספציה היא תחושת המיקום הפנימית של הגוף. זה מה שמאפשר לנו לעלות מדרגות בחושך, להפעיל בדיוק את הכוח הדרוש לנשיאת משקל, או לרוץ מבלי לחשוב על כל צעד וצעד.

אצל סוסים, היכולת הזו היא קריטית להישרדות. הם מוכרחים לדעת בדיוק איפה כל רגל מונחת, לשמור על שיווי משקל בשטח לא יציב, ולהגיב במהירות לאיום. אצל בני אדם, לעומת זאת, לעיתים קרובות היכולת הזו מושתקת בגלל אורח החיים המודרני שכולל ישיבה ממושכת, תנועה מוגבלת, וחוסר הקשבה לגוף.

כשאנחנו נכנסים למגרש עם סוס, הרגישות הזו מתחדדת. כל שינוי קטן – הטיית כתף, משקל שמועבר לרגל אחת, אפילו הדרך שבה אנחנו נושמים – נקלט על ידי הסוס ומשפיע על האופן שבו הוא מגיב. לכן, עבודה על פרופריוספציה במפגש עם סוסים איננה רק כלי טכני; היא שער להבנת עצמנו, לדיוק התקשורת שלנו, וליכולת ליצור קשר מבוסס הקשבה והדדיות.

תרגילים פשוטים לעבודה במגרש

אחד הכלים היעילים ביותר לחידוד הפרופריוספציה הוא עבודה על צעדים מודעים, Footwork. אלו תרגילים פשוטים לכאורה, אבל כאלה שמלמדים אותנו להקשיב מחדש לכפות הרגליים ולמה שהן מספרות לנו.

אפשר להתחיל במסלול מוגדר, ללכת לאורך גדר המגרש או בשמיניות, רק לשים לב איפה כל צעד נוחת ואיך המשקל מתחלק בין שתי הרגליים.משם לעבור לתרגול עצירה. פשוט לעצור את התנועה, לעמוד במקום ולשים לב. האם שתי כפות הרגליים עומדות במקביל? האם המשקל מתחלק שווה בין ימין לשמאל, קדימה ואחורה? והאם הנשימה ממשיכה לזרום בחופשיות גם בעמידה?

אפשר לתרגל שינויי כיוון – להוביל את הסוס שמאלה או ימינה, ובמקביל לשים לב איך הגוף שלנו עצמו מבצע את הפנייה. איפה מתחיל השינוי? האם הוא מתרחש בקרסול, בברך או דווקא באזור האגן? עצם ההתבוננות הזו מלמדת אותנו להבחין איך תנועה אחת קטנה משפיעה על כל המערכת.

באופן טבעי, התרגול איננו אישי בלבד אלא כולל גם הקשבה אמיתית לסוס. אחרי שכבר למדנו לשים לב לגוף שלנו – ליציבה, למשקל, לכיוון – אפשר להתחיל לשלב את הסוס כשותף מלא בתנועה. בשלב הזה נכנסים תרגילים שמזמינים אותנו לא רק להיות מודעים לעצמנו, אלא גם להתכוונן אליו. להרגיש את הקצב של הסוס, את האיזון שלו, ולהתאים את עצמנו אליו.

אחד התרגילים היפים הוא הליכה מסונכרנת – לנסות להתאים את קצב הצעדים שלנו לצעדים של הסוס, ממש לצעוד יחד באותו קצב. משם ניתן להמשיך אל שינויי כיוון מבפנים, בעזרת משיכה עדינה בחבל שמזמינה את הראש והכתף להסתובב, ולעומתם שינויי כיוון מבחוץ, שבהם אנחנו משתמשים בנוכחות ובמשקל הגוף בצד החיצוני כדי לעודד את הסוס לשנות מסלול.

בתרגילים האלו אנחנו לא רק מלמדים את הגוף לנוע אחרת, אלא גם מלמדים את המוח לשים לב לפרטים הקטנים שמכתיבים את התמונה הגדולה. עצם ההבחנה היכן נמצא המשקל שלנו, לאן מופנית הרגל או איך משתנה הקצב, היא למעשה תרגול של תחושת המיקום והמודעות הגופנית. זו בדיוק אותה יכולת עדינה שמאפשרת לנו לנוע בעולם בביטחון, להתכוונן לסוס שמולנו, ובעצם גם להבין טוב יותר את עצמנו.

איך זה מתרגם לחיים היומיומיים?

מה שמתרחש במגרש לא נשאר שם. היכולת לשים לב לפרטים הקטנים של הגוף ושל התנועה מתורגמת בקלות אל תחומים רבים בחיים. בתקשורת בינאישית, מודעות ליציבה ולמרחק הפיזי בינינו לבין האחר יכולה לשנות את האופן שבו המסר מתקבל. בהתמודדות עם קונפליקט, עצירה קצרה והסדרת נשימה לפני שמגיבים מאפשרות להוריד את מפלס המתח ולפתוח מקום לשיח אמיתי. בעבודת צוות, הבחירה היכן לעמוד, בצד, במרכז או כחלק מהמעגל, מכתיבה את הדינמיקה לא פחות מהמילים שנאמרות. וגם בעמידה מול קהל, אותו קשב גופני בסיסי מתורגם לנוכחות שמקרינה ביטחון ומאפשרת לנו להתחבר לאנשים שמולנו.

בסופו של דבר, ההקשבה לכפות הרגליים היא תזכורת פשוטה ועוצמתית לכך שהשינוי מתחיל בתנועה קטנה.לפני משימה מאתגרת השבוע, נסו לקחת שלושה צעדים מודעים. ליטרלי. הרגישו את הקרקע, בדקו איפה אתם עומדים, ותנו לגוף להיות זה שמכוון את המילים. דווקא ההקשבה הזו לגוף פותחת את הדלת לתקשורת טובה יותר, לביטחון פנימי ולתנועה שהייתה חסומה.

לפעמים, כפות הרגליים יודעות את התשובה עוד לפני הלב או הראש.