מה עושים כשהרעיון לא בא? מאחורי הקלעים של מדריכי הרכיבה הטיפולית - בין שטח, שיתוף והשראה

יש רגעים כאלה שכל מדריך או מדריכת רכיבה טיפולית מכירים היטב. הגעת למפגש – אולי אחרי יום מתיש, אולי אחרי שיעור שהשאיר אותך בלי אוויר – והרוכב שמולך שותק, הסוס חסר שקט, האנרגיה דחוסה, ובפנים מתגנבת השאלה, "מה עכשיו?"

אלה הרגעים שבהם אין מתודה אחת שתציל את הסיטואציה. אין תרגיל קסם. רק את. הרוכב. הסוס. והרווח שביניהם.

בבוספאלוס, אנחנו מאמינים שהמקצועיות שלנו נבנית לא רק בשטח – אלא במרחבים שבין לבין: הדרכות, שיחות צוות, סיעורי מוחות. לא פחות חשובים מהחיבור לרוכבים – הם הרגעים שבהם עוצרים לחשוב יחד. לעכל. להתייעץ. להתחדש.

כחלק מתהליך הליווי שלי לצוותי מדריכי רכיבה טיפולית ברחבי הארץ, עלתה בהדרכה השבועית האחרונה עם צוות מדהים שאני מלווה, שאלה מוכרת - מה עושים כשיש תקיעות? כשהמדריך או המדריכה מגיעים בלי רעיון ברור, כשהמפגש לא זורם, כשהכלים הרגילים כבר לא מספיקים – ויש צורך בזווית חדשה, בריענון, באוויר.

אז פתחנו לוח וזה קרה.

לא לוח קסמים. לוח מחיק. פשוט. 

יצרנו טבלה. 

העמודות ייצגו מטרות טיפוליות שכיחות כמו ויסות רגשי, פיתוח אמון, חיזוק יוזמה, התמודדות עם תסכול, תקשורת בין-אישית, בניית תחושת מסוגלות. ומתחת – מתודות שונות. תרגילים, דרכי פעולה, רעיונות מהשטח.

אין פה איזו התאמה מושלמת, אלא עניין של יצירתיות וגמישות. אותה המתודה יכולה לשרת כמה מטרות שונות – ולהפך, כל מטרה טיפולית יכולה להתממש בדרכים רבות. הכל תלוי בגיל הרוכב, ברמת הניסיון, בהעדפות אישיות, במצב הרוח באותו יום – וכמובן בהתאם לאופי הסוס, תנאי הסביבה, והמדריך או המדריכה עצמם.

מתודות רכיבה - בוספאלוס

ומה עלה מתוך סיעור המוחות הזה?

אין דבר כזה לבד כשחושבים יחד

כשחושבים יחד, נפתחות דלתות. מישהי מזכירה תרגיל שנשכח, מישהו מציע גישה חדשה. פתאום נוצרת הרגשה – של שייכות, של צוות, של הקלה. העומס לא נעלם, אבל הוא מתפזר – על פני קבוצה שלמה שחושבת, יוצרת, מפרה, נושמת ביחד.

אין דרך אחת – וזה כל היופי

כל מטרה טיפולית יכולה להיפתח לעשרות כיוונים. לפעמים זה מתחיל בתרגול עבודה עם מושכות, ולפעמים בכלל דרך משחק כדור או קליעה למטרה. היכולת של מדריך או מדריכה לזהות את המטרה – ולהתאים אליה את הדרך – מתוך הקשבה לעצמם, לרוכב ולסוס – היא ליבת היצירתיות המקצועית שלנו.

תכנון לא פוגע באלתור – הוא מאפשר אותו

דווקא כשהמדריך או המדריכה מגיעים מוכנים – הם פנויים לאלתור. כשיש תכנית בסיסית, כיוונים בראש, רעיונות זמינים – אפשר לשחרר שליטה ולהתמסר למה שקורה בפועל. המוכנות מאפשרת ריכוז, נוכחות, תגובה בזמן אמת.

ההדרכה היא מרחב תומך – לא רק מקום לשפר ביצועים

היא מקום לנשום בו. לשתף קושי מבלי לחשוש. לקבל חיזוק מבלי להצדיק. לזכור שאנחנו לא רק מדריכים – אנחנו גם בני אדם, בתוך מקצוע שנע בין גבולות, קשרים ורגשות.

ומה עכשיו?

הטבלה שיצרנו לא סופית. היא משתנה, מתרחבת, מתפתחת – בדיוק כמו העבודה שלנו. אבל עצם קיומה – עצם הרגע שבו עצרנו, הקשבנו זה לזו, נתנו מקום לרעיונות – הוא כבר שינוי בפני עצמו.

אם גם אתם מלווים צוותים, או חלק מצוות כזה – נסו את זה. פתחו לוח. תנו למטרות לצוף. ולרעיונות – לזרום.

רוצים השראה? כתבו לנו. נשמח לחלוק, לשתף, ולעזור להרחיב את המעגל. כי בסופו של דבר – גם השראה, כמו תנועה בין סוס לרוכב – תמיד נולדת מהקשבה.