מפורטוגל באהבה: כמה עובדות משונות על סוסים

בזמן שהמאמר הזה מתפרסם, אני נמצאת בפורטוגל.

אחרי רשימות, תדריכים, טלפונים למקרי חירום, אנשים טובים ששומרים על החווה, בייביסיטר לכלבות והבטחות חגיגיות שאני באמת אתנתק לשבוע, שמתי את הביזנס על הולד ונסעתי לנוח.

טוב, "לנוח" זו כנראה מילה מעט שאפתנית.

נכון לרגע כתיבת השורות האלה, יותם שאל בערך 5 פעמים מתי כבר הולכים לים, אמא שלי התעקשה לסדר את הכלים במטבח עוד לפני 7 בבוקר, ואני עדיין מגלה שלמוח לוקח קצת יותר זמן מהדרכון להבין שאנחנו כרגע בחופשה.

אבל לפחות אלו הדאגות של השבוע. שישאר כך.

לפני כשנתיים התחייבתי מול עצמי, ומול מנהלת הסושיאל שמקפידה לזכור גם דברים שאני מנסה לשכוח, שבכל שבוע יעלה כאן מאמר. על סוסים, פסיכולוגיה, בני אדם, טבע, למידה, התפתחות, או כל שילוב מעט מוזר בין כל אלה.

אז למרות שאני בחופשה, מצאתי לי פינה יפה, וייפיי סביר, פתחתי בירה קרה, והתחלתי לחשוב על מה כותבים.

על חשיבות החופשה כבר כתבנו. על הציפייה אליה, על המוח שלא תמיד מצליח להתנתק, ועל הרגע המוזר שבו דווקא כשיש שקט מתחילים לצוף כל הדברים שלא הספקנו לחשוב עליהם.

אז הפעם החלטתי ללכת לכיוון אחר. קצת יותר קליל, קצת יותר מגזיני, קצת פחות עמוק ומחייב.

הפעם אני מביאה לכם אוסף של עובדות מעניינות על סוסים.

לא בהכרח כאלה שיהפכו אתכם לאנשי סוסים. לא בטוח שגם ישנו את חייכם. אבל אולי יום אחד, באיזה משחק טריוויה אקראי, הן יזכו אתכם בכל הקופה.

1. סוסים לא יכולים להקיא

וזה מביא לכל כך הרבה בעיות…

מערכת העיכול של הסוס בנויה בצורה שונה מאוד משל בני האדם. החיבור בין הוושט לקיבה, יחד עם הסוגר החזק שבכניסה אליה, כמעט ואינם מאפשרים הקאה.

המשמעות היא שכאשר מתפתחת בעיית עיכול, הצטברות גזים או חסימה במערכת העיכול, הסוס אינו יכול להיפטר מהתוכן שבקיבה כפי שעושים בני אדם, כלבים או חתולים.

זו אחת הסיבות שקוליק נחשב לאחד המצבים הרפואיים המשמעותיים ביותר בעולם הסוסים, ולמה שינויים קטנים בתיאבון, בהתנהגות או באי נוחות מקבלים לעיתים תשומת לב רבה כל כך.

2. סוסים רואים כמעט את כל העולם סביבם

לא רק מטאפורית, פשוטו כמשמעו. 

לסוס שדה ראייה של כ- 340 מעלות.

העיניים ממוקמות בצידי הראש, ולכן הוא מסוגל לראות כמעט את כל הסביבה מבלי להזיז את הראש כלל. ישנם רק שני אזורים קטנים יחסית שאינם נראים היטב: אזור מצומצם ממש מול האף (אולי זו הסיבה שהרבה סוסים לא ממש אוהבים שנוגעים להם בפנים), והשטח שמאחורי הזנב (וזו הסיבה למה יש את החוק המוכר - לא לעמוד מאחורי סוס - הוא פשוט לא רואה אותך).

סוסים רואים את העולם בצורה שונה לחלוטין מאיתנו. הם בנויים קודם כל לזהות תנועה, סכנות ושינויים בסביבה.

3. כל אוזן פועלת כמעט באופן עצמאי

לכל אוזן יש יותר מעשרה שרירים שונים.

סוס יכול להפנות אוזן אחת אל האדם שלצידו ואת השנייה אל סוס אחר, רכב חולף או רעש מרוחק.

לפעמים האוזניים הן החלון הטוב ביותר לעולמו הפנימי של הסוס.

4. סייחים נולדים מוכנים לעולם

מרבית הסייחים מצליחים לעמוד בתוך פחות משעתיים מרגע הלידה.

תוך זמן קצר הם כבר מחפשים את אמם, יונקים ומתחילים לנוע.

בטבע, סייח שאינו מסוגל לקום במהירות עלול להפוך למטרה קלה לטורפים. לכן במהלך האבולוציה התפתחה יכולת מרשימה של עמידה ותנועה כמעט מיד לאחר הלידה.

5. סוסים ישנים אחרת לגמרי מאיתנו

רוב הסוסים ישנים בין שלוש לחמש שעות ביממה, אך השינה שלהם מחולקת לפרקי זמן קצרים לאורך היום והלילה. הם עוברים שלבי שינה שונים, כולל שינה קלה, נמנום ושנת REM, השלב שבו מתרחשים חלק מתהליכי העיבוד וההתאוששות של המוח. כדי להגיע לשנת REM, הסוס חייב לשכב, אבל אל דאגה, במצטבר הוא זקוק רק ל- 30 עד 60 דקות כאלה ביום.

כשאנחנו רואים סוס שוכב בנחת במרעה או בתא, פעמים רבות זו דווקא עדות לכך שהוא מרגיש בטוח בסביבתו. בעל חיים שנמצא תמיד בכוננות מתקשה להרשות לעצמו להיות פגיע.

6. סוסים יכולים לנמנם בעמידה

מערכת מיוחדת של גידים, רצועות ומפרקים, המכונה Stay Apparatus, מאפשרת לסוס "לנעול" את הרגליים ולהרפות את רוב המאמץ השרירי. כך הם מסוגלים לנמנם במשך חלקים גדולים מהיממה מבלי לשכב. מבחינה אבולוציונית, מדובר בפתרון מבריק. בעל חיים שחי במרחבים פתוחים ומסתמך על בריחה כדי לשרוד, מרוויח מאוד מהיכולת לעבור ממנוחה לתנועה בתוך שניות ספורות.

7. קצב הלב של סוס במנוחה נמוך מאוד

קצב הלב התקין של סוס בוגר נע בדרך כלל בין 28 ל- 44 פעימות בדקה. אצל סוסי ספורט מאומנים המספר עשוי להיות אף נמוך יותר. זו אחת הסיבות שמעקב אחר דופק הוא כלי משמעותי כל כך ברפואה וטרינרית, באימון ובהערכת עומס.

8. סוסים נושמים אך ורק דרך האף

המבנה האנטומי שלהם אינו מאפשר נשימה משמעותית דרך הפה. לכן גם בעיות קטנות יחסית בדרכי הנשימה עלולות להשפיע על הביצועים, היכולת להתאמץ וההרגשה הכללית של הסוס.

9. לסוס 205 עצמות

לרוב הסוסים יש 205 עצמות, עצם אחת פחות מבני אדם.

לסוס אין עצם בריח, והכתף שלו מחוברת לגוף באמצעות שרירים ורקמות רכות. המבנה הזה מאפשר גמישות רבה, בלימת זעזועים יעילה ותנועה חלקה יותר בזמן הליכה וריצה.גם הרגליים שלו פועלות בצורה יוצאת דופן. מערכת הגידים הארוכה אוגרת ומשחררת אנרגיה בכל צעד, כמעט כמו קפיץ טבעי, וכך מסייעת לסוס לנוע למרחקים גדולים ביעילות מרשימה.

התוצאה היא שילוב מעניין של כוח, קלילות ויכולת תנועה, שהפכו את הסוס לאחד מבעלי החיים האתלטיים ביותר בטבע.

10. השפם של הסוס הוא איבר חישה

השערות הארוכות סביב האף והשפתיים מסייעות לסוס להרגיש מרחקים, לזהות מגע ולבחון חפצים שנמצאים ממש מתחת לאף, באזור שהוא מתקשה לראות.

במדינות מסוימות אף הוגבל קיצוץ השפמים בתחרויות, מתוך הכרה בחשיבותם.

11. הסוס הגבוה ביותר בעולם היה גדול כמעט כמו דירה קטנה

הסוס הגבוה ביותר שתועד היה Big Jake, סוס מגזע בלגי שנולד בארצות הברית.

גובהו בקו עצם הגבנון הגיע לכ- 2.10 מטרים, ומשקלו עלה על טון. הוא חי במדינת ויסקונסין והפך לאטרקציה של ממש. אנשים הגיעו במיוחד כדי לראות אותו, ולא מעט תמונות שלו נראות כמעט כמו תעלול של פוטושופ. למרות גודלו העצום, בעליו תיארו אותו כסוס עדין, רגוע ונעים במיוחד.

12. ביות הסוסים שינה את ההיסטוריה האנושית

העדויות הקדומות ביותר לביות סוסים מגיעות מאזור קזחסטן של ימינו, לפני כ- 5,500 שנה.

חוקרים מצאו סימנים לשימוש בחלב סוסות, עדויות לרתמות ולרסנים, ושרידים המעידים על ניהול עדרים.

קשה להפריז במשמעות של האירוע הזה. הסוס שינה את הדרך בה בני אדם סחרו, נלחמו, עבדו בחקלאות, נדדו ותקשרו. במשך אלפי שנים, המהירות שבה אדם יכול היה לנוע הייתה למעשה המהירות שבה סוס יכול היה לנוע.

13. סוסים זוכרים בני אדם לאורך זמן

מחקרים מצביעים על כך שסוסים מסוגלים לזהות אנשים באמצעות קול, ריח, מראה ושפת גוף.

אנשי סוסים רבים יספרו על מפגשים מרגשים עם סוסים שלא ראו במשך שנים, והסוס הגיב אליהם באופן שונה מאשר לאנשים זרים.

קשה לדעת בדיוק כיצד סוסים חווים זיכרון, יש גישות לכאן ולכאן בשדה המחקרי, אבל בהחלט נראה שחוויות, קשרים ואינטראקציות משמעותיות נשארים איתם לאורך זמן.

אני לא יודעת אם בעוד עשר שנים אזכור את המסעדה שאכלנו בה, או את החוף המדויק שבו ישבנו. סביר להניח שגם לא אזכור אם הבירה הייתה טובה במיוחד, או כמה פעמים יותם שאל מתי הולכים לים.

אבל יש לי תחושה שאזכור את הרגע הזה. מחשב פתוח, רעש של גלים ברקע, משפחה מסביב, ואני, שמתעקשת להמשיך להתמיד בכתיבת מאמר על סוסים.

יש משהו יפה בידיעה שאפשר לעזוב לשבוע. שהסוסים ימשיכו להיות סוסים, שהחווה תמשיך לנשום, שאנשים טובים יחזיקו את הדברים, ושאפשר לרגע לשחרר את המושכות.

אולי בסוף זאת לא רק מסורת של כתיבה. אולי זאת פשוט הדרך שלי לקחת איתי את החווה, גם כשאני רחוקה ממנה.

וכנראה שגם אנחנו, כמו סוסים, צריכים לפעמים לעצור. להרים את הראש, להסתכל קצת רחוק, לנשום אוויר אחר, ורק אחר כך לחזור הביתה.

ועד אז, אם אי פעם תמצאו את עצמכם בשאלון טריוויה ותדעו במקרה שלסוס אין עצם בריח, שהוא לא יכול להקיא או שהוא חייב לשכב כדי לחלום, אני מוכנה להסתפק רק בידיעה שהמאמר השבועי שרד את החופשה.

נתראה בשבוע הבא.