קצב, גוף וסוס. עבודה עם פוסט טראומה
- Timna Benn
- 1 באפר׳
- זמן קריאה 5 דקות
יש רגעים שבהם לא צריך הרבה כדי להבין איך מישהו נכנס למרחב. משהו קטן בנשימה, במבט, באופן שבו הגוף מוחזק. אנשים מגיעים עם סיפורים ורקעים שונים, ועם דרכים שונות להחזיק את עצמם בתוך העולם. חלקם עם אבחנה, חלקם עם תחושת דריכות מתמשכת, וחלקם פשוט עייפים מלהחזיק.
כמי שעובדת עם פוסט טראומה באמצעות סוסים, אני פוגשת שוב ושוב את אותה התופעה מזוויות שונות. אין שני אנשים שחווים את זה אותו דבר ובכל זאת יש קו עדין שמחבר בין החוויות. מערכת עצבים שמחפשת דרך להתארגן מחדש, גוף שמבקש קצב אחר.
בשבוע שעבר יצאתי לרכיבה עם חברה טובה. רכיבה שקטה בשדות פתוחים, רוח נעימה שמלווה את הדרך, בלי כוונה טיפולית מוגדרת, פשוט להיות בתנועה יחד עם הסוסים. בשלב מסוים התפתח בינינו שיח על כמה הרכיבה הזו הייתה הכרחית עבור שתינו, עד כמה משהו קורה שם בזכות המפגש עם הסוס, ואיך יש בחוויה הזו איכות חזקה שמאוד קשה להסביר במילים.
וכאחת שאוהבת אתגרים, היום אנסה להתקרב אל הדבר הזה ולתת לו צורה, דרך כמה רגעים מתוך העבודה עם סוסים. ניכנס יחד לכמה פעולות פשוטות שקורות בזירה וננסה להבין מה קורה בפועל, איך הן פוגשות את הגוף, איך הן תומכות בוויסות, בחיבור ובתחושת השפעה, ואיך דרך המפגש עם הסוס משהו בפנים מתחיל לזוז.
מה קורה בגוף כשעובדים עם פוסט טראומה
העולם המחקרי מתאר פוסט טראומה כמצב שבו מערכת העצבים ממשיכה לפעול כאילו האיום עדיין נוכח, גם כאשר האירוע כבר הסתיים, וכאילו הגוף לא קיבל את העדכון שהסכנה חלפה. בתוך המצב הזה, המערכת נעה בין עוררות גבוהה, שבה כל גירוי קטן מתקבל בעוצמה גדולה, לבין מצבים של כיווץ, קהות או ניתוק, שבהם התחושה מתעמעמת והקשר לגוף ולסביבה נהיה מרוחק, ולעיתים קשה למצוא רצף יציב לאורך זמן.
במרחב היומיומי זה מתבטא דרך הגוף, בנשימה שמתקצרת או משתנה, בשרירים שממשיכים להחזיק גם כשהסביבה רגועה, בתגובות מהירות לגירויים קטנים, ולצד זה גם בתחושה עמומה ומרוחקת שקשה להניח עליה מילים.
אני פוגשת נשים ואנשים על קשת רחבה מאוד של חוויות, חלקם עם אבחנה מסודרת, חלקם עם סימפטומים בלבד, וחלקם כלל לא משתמשים במילה PTSD ובכל זאת הגוף שלהם מספר סיפור אחר. מה שמשותף כמעט לכולם הוא תחושה פנימית של מערכת שלא מצליחה להירגע, דריכות שמופיעה משום מקום, עייפות שלא מתפוגגת, תגובות בעוצמה גבוהה מהמצופה או תחושת ניתוק שמרחיקה אותם מעצמם ומהסביבה.
בתוך המרחב הזה, העבודה לצד הסוסים מתמקדת בכמה עוגנים מרכזיים, וביניהם היכולת לנוע בין מצבים בקצב שניתן לשאת, חוויה של השפעה על מה שמתרחש כאן ועכשיו, קשר שמבוסס על קריאה עדינה של הגוף והסביבה, ותחושה שהגוף חוזר בהדרגה להיות מקום שאפשר לשהות בו.
נוכחות לצד סוס. כניסה לקצב אחר
עמידה לצד סוס יוצרת מרחב בעל איכות ייחודית, שקטה ומרוכזת מצד אחד, ובו בזמן חיה ודינמית מאוד, כזה שמאפשר למערכת האנושית לפגוש סביבה שאינה דורשת תגובה מיידית אלא מזמינה התבוננות והסתנכרנות.
הנשימה של הסוס, התנועות הקטנות של השרירים מתחת לעור, והאופן שבו הוא מחזיק את עצמו במרחב באופן יציב ועקבי, מייצרים קצב ברור שניתן לחוש בו גם ללא מאמץ מודע. הגוף האנושי, מתוך מנגנונים בסיסיים של ויסות ותיאום, מתחיל להתאים את עצמו לקצב הזה בהדרגה.
בתוך המפגש הזה, החוויה מתארגנת בעיקר דרך תחושה ישירה ולא דרך עיבוד קוגניטיבי, כך שהמערכת מקבלת הזדמנות לחוות רצף של יציבות, קצב ונוכחות מבלי להידרש להסבר או פירוש מילולי. רגעים מסוג זה תומכים ביצירת נקודת איזון מחודשת עבור מערכת העצבים, נקודה הנשענת על סביבה חיה, עקבית וניתנת לחיזוי, ובכך מאפשרת התחלה של ארגון מחדש ברמה הפיזיולוגית והחווייתית גם יחד.
מגע דרך הברשה. חיבור בתוך גבולות
הברשה יוצרת מפגש ייחודי בין תחושה לבין מבנה, ובכך מאפשרת חוויה גופנית שמתקיימת בתוך מסגרת ברורה ומוגדרת. התנועה החזרתית, הקצב הקבוע והכיוון האחיד של הפעולה מייצרים רצף צפוי שניתן להישען עליו, כך שהגוף פוגש מגע באופן שאינו אקראי אלא מאורגן ומוחזק בתוך גבולות ברורים.
בתוך המרחב הזה, התחושה נכנסת בהדרגה. הקצב קבוע, התנועה חוזרת על עצמה, והגוף יכול להישאר עם מה שקורה בלי עומס משתנה. בתוך הרצף הזה נבנה חיבור עדין יותר לגוף, והיכולת להרגיש ולהישאר נוכחת מתרחבת לאט.
וכך, המגע מפסיק להיות רק פעולה טכנית, והופך למקום שבו מתרגלים פשוט להיות בתוך תחושה.
הובלה. תרגול של כוונה והשפעה
כאשר מתווספת תנועה למפגש, מתחדדת באופן טבעי רמת הדיוק הנדרשת מן האדם, והאינטראקציה כולה מקבלת איכות ברורה ומובחנת יותר. הובלה של סוס במרחב יוצרת רצף מובנה של כוונה, פעולה ותגובה, שבו כל שינוי עדין בגוף, במתח השרירי או בכיוון הקשב, מתורגם באופן מיידי לתנועה של הסוס, ובכך הקשר בין האדם לסביבה נהיה מוחשי, ישיר ונגיש לחוויה.
בתוך רצף זה, האדם פוגש באופן גופני ומיידי את הקשר בין פעולה לתוצאה, כך שההשפעה על המתרחש נחווית לא כרעיון מופשט אלא כחוויה תחושתית ברורה. הצטברות של רגעים כאלה, שבהם מתקיים קשר עקבי בין כוונה לבין תגובת הסוס, מאפשרת התבססות הדרגתית של תחושת השפעה. בהמשך לכך מתבססת גם חוויית מסוגלות, כאשר המערכת מתחילה להתארגן סביב הבנה גופנית פנימית של יכולת לפעול ולהשפיע בתוך העולם.
בחירה. קרקע לביטחון
במהלך העבודה, לכל פעולה מתקיים מרחב ברור של בחירה, המאפשר לאדם להתקרב בקצב אישי, לעצור בנקודות מדויקות, ולהגדיר את אופן ההשתתפות בתוך הסיטואציה בהתאם למה שמתאפשר באותו רגע. האפשרות הזו מייצרת תשתית יציבה יותר לכל מה שמתרחש במרחב, שכן היא נשענת על התאמה בין הקצב הפנימי של האדם לבין הדרישות החיצוניות של הפעולה.
בתוך מסגרת זו, הבחירה הופכת למרכיב מרכזי בחוויה, ומבססת תחושת בעלות על המתרחש, כאשר הקשר עם הסוס מתפתח מתוך השתתפות פעילה ומודעת. התהליך כולו מאפשר למערכת להתארגן סביב חוויה הולכת ומעמיקה של ביטחון, הנשענת על התאמה, נוכחות והכרה ביכולת להשפיע על מהלך הדברים.
רכיבה. תנועה שמארגנת מחדש
הרכיבה מוסיפה למפגש שכבה של תנועה רציפה וריתמית, אשר מארגנת את החוויה הגופנית ואת הקשב בתוך רצף מתמשך. הגוף מתארגן יחד עם תנועת הסוס, תוך התאמה לשינויים קטנים במרחב, והקשב מתרחב כך שהוא כולל בו זמנית איזון, תגובה וקשר עם הסוס והסביבה. בתוך התנועה הזו, מספר מערכות פועלות במקביל ומתכנסות לכדי קצב משותף, שמחזיק את החוויה באופן אינטגרטיבי.
במקביל לתהליכים הגופניים מתרחשים גם תהליכים משמעותיים ברמה הנוירולוגית, כאשר הקלט התחושתי הקצבי והתנועתי תורם לארגון מחודש של מערכות במוח האחראיות על ויסות, קשב ותיאום. המבנים הלימביים, המעורבים בעיבוד רגשי ובזיהוי איום, פוגשים סביבה יציבה יותר, בעוד אזורים קורטיקליים הקשורים לתכנון, שליטה וויסות משתלבים בחוויה באופן פעיל יותר, כך שנוצרת אינטגרציה בין חוויה רגשית, תחושתית וקוגניטיבית.
בתוך רגעים מסוג זה מתבססת תחושת שלמות יחסית, שבה הגוף, הקשב והמערכת העצבית פועלים יחד בתוך רצף אחיד, והחוויה מתארגנת לכדי תנועה מתמשכת שניתן לשהות בה.
מרחב של אפשרויות
אולי אחד הדברים הייחודיים ביותר כאן הוא עצם המפגש עם חיה שיש בה ריבוי פנים. עדינה ואצילית מצד אחד, עוצמתית ולעיתים גם מאיימת מצד שני. חיה שמחזיקה בו זמנית רוך, כוח, רגישות ותגובה חדה לסביבה. המפגש הזה יוצר דינמיקה מורכבת ועשירה, שבה האדם נדרש להיות נוכח, מדויק וקשוב, ומתוכה מתאפשרת למידה עמוקה דרך הגוף והחוויה הישירה.
בתוך מה שנפתח בין האדם, הסוס והטבע שסביבם, נוצרת אפשרות רחבה לתרגול, לניסוי ולטעייה, ולחקירה מתמשכת של קצב, קשר וגבולות, כאשר כל מפגש מביא איתו וריאציה מעט אחרת של אותה עבודה. ההאטה שמתרחשת באופן טבעי, יחד עם הנוכחות של האדמה, הרוח והמרחב הפתוח, מאפשרות למערכת להתארגן בקצב שמתאים לה, ולתהליך להתפתח בהדרגה.
ייתכן שאין כאן תשובה אחת ברורה או שיטה סגורה, אלא מרחב פתוח של אפשרויות, שבו כל אדם פוגש את עצמו מזווית מעט אחרת, והעבודה כולה נשענת על המשך חקירה, התנסות והקשבה למה שעולה מתוך המפגש.
זו רק תחילתה של הדרך. הזמנה להמשיך לחקור, להתנסות, ולהקשיב למה שנבנה מבפנים.
