כמה כוחות סוס יש לסוס?
- Timna Benn
- לפני 10 שעות
- זמן קריאה 4 דקות
מעניין מי מבין הקוראים עוד זוכר את סדרת הניינטיז "כוח וידאו", או בשמה באנגלית, The Power Team.לא הייתי מגדירה אותה כסדרת חלומותיי. פיטר פן, לצורך העניין, היה הרבה יותר מרגש. אבל כמי שגדלה בשנות הניינטיז המוקדמות, במושב נידח בפריפריה, זיפזופ בין ערוצים לא היה פריבילגיה זמינה. היו מעט ערוצים, מעט בחירה והרבה שעות אחר הצהריים שבהן פשוט צופים במה שיש. וכך, כמעט בלי לשים לב, הפכתי לצופה קבועה בסדרה המצוירת הזו.
מבין כל הדמויות, הייתה אחת שתפסה אותי במיוחד. קראו לה "כוח סוס". אתם לא מופתעים, אני מניחה.רק שכאן מתחיל הבלבול. כוח סוס, למי שלא מכיר את הסדרה, לא היה סוס כלל וכלל. לא דמה לסוס. לא רמז לסוס. הוא היה רכב כחול, 4X4, גדול, ממונע, עם גלגלים עבים ונוכחות של מכונה שמודעת לכוח שלה ועושה הרבה רעש.
כילדה בת חמש, עם סוסי פוני על קירות החדר וריח של חציר בשיער, לא הבנתי מה הקשר. כששאלתי, קיבלתי תשובה פשוטה מאוד. ככה, מסתבר, מודדים כוח של רכב. זה לא באמת שפך אור בצורה ברורה, אבל זה הספיק לי כדי להמשיך הלאה בחיי הנעימים.
במהלך השנים המאוחרות יותר, כשכבר רכבתי לא מעט על סוסים, המושג הזה עלה שוב. לא בטלוויזיה, דווקא בשבילי המושב. אנשים שעברתי לידם ברכיבה היו מחייכים ושואלים את השאלה השנונה (לפחות בפעם הראשונה שנשאלתי), “נו, אז כמה כוחות סוס זה?”
התשובה שלי הייתה קבועה. אחד. למה אחד? כי הסקתי שרכב, נאמר, בעל 200 כוחות סוס, בעצם יכול להחליף את כוחם של כ 200 סוסים. עד שברכיבה אחת, אחד הסטודנטים שלי תיקן אותי בעדינות ואמר שזה לא ממש מדויק. ומה אני עושה כשאומרים לי שאני לא מדויקת? אני הולכת לחקור.
אז תנו לי לקחת אתכם אחורה בזמן אל סוף המאה ה־18, אל עולם שבו סוסים עדיין היו המנוע של התעשייה והתחבורה. הם משכו עגלות, סובבו טחנות והעלו אוצרות ממכרות. עבודתם שימשה קנה מידה מעשי להבנת מאמץ ותפוקה. עם הופעת מנועי הקיטור נוצר פתאום צורך חדש - להשוות בין כוח מוכר, כזה של סוס עובד, לבין כוחה של מכונה. מתוך הצורך הזה נולד הניסיון הראשון לתרגם עבודה, מאמץ ותנועה למספר שאפשר למדוד ולהשוות.
וכך, גבירותיי ורבותיי, נולד המושג כוח סוס, יחידת מידה שנועדה לפתור בעיה מאוד קונקרטית.האדם שניסח אותה היה James Watt, מהנדס סקוטי שפעל בסוף המאה ה־18 ושיפר את מנוע הקיטור באופן שאפשר את השימוש התעשייתי הנרחב בו. אבל וואט לא היה רק מהנדס מבריק, הוא היה גם איש עסקים חד, כזה שידע לראות את התמונה הרחבה. הוא הבין שטכנולוגיה, מתקדמת ככל שתהיה, לא נמכרת דרך נוסחאות, אלא דרך הבנה של הקהל שמולך.
וואט לא ניסה להגדיר כוח באופן פילוסופי או תאורטי. הוא ביקש להסביר לבעלי מכרות, טחנות ובתי חרושת למה המנוע שלו משתלם. וכדי לעשות זאת, הוא תרגם יכולת מכנית חדשה לשפה שהם כבר הכירו היטב - שפת הסוסים. השאלה לא הייתה כמה המנוע חזק, אלא כמה סוסים הוא מחליף, וכמה הוצאות אפשר לחסוך.
החישוב עצמו היה פשוט במבנהו אך חכם מאוד בהשלכותיו. וואט התבונן בסוסים שעבדו בהרמת משקלים ממכרות באמצעות גלגלות, וניסה לאמוד כמה עבודה הם מבצעים בפרק זמן נתון. מתוך ההתבוננות הזו הוא הגדיר שכוח סוס אחד הוא היכולת להרים משקל של כ 75 קילוגרם לגובה של מטר אחד בשנייה, באופן רציף. לא תיאור של סוס מסוים, ממוצע מחושב, שנועד לאפשר השוואה ברורה בין גוף חי למכונה.
כבר אז היה ברור שמדובר בהערכה שימושית ולא במדידה מדויקת. סוסים שונים עובדים אחרת, תנאים משתנים, ויום עבודה אחד לא דומה למשנהו. לכן ההגדרה נועדה לייצר קנה מידה מוסכם. מהרגע שהמספר נקבע, "כוח סוס" הפסיק להיות תיאור של סוס אמיתי והפך לכלי חישובי. מדד שמאפשר לומר כמה עבודה מערכת מסוגלת לבצע בפרק זמן נתון.
המהלך הזה השפיע הרבה מעבר למה שוואט עצמו יכול היה לצפות. כוח סוס הפך ליחידת השוואה אוניברסלית שאפשרה להנדסה, לתעשייה ולמסחר לדבר באותה שפה. הוא אפשר לדרג מנועים, לתכנן מערכות ולחשב תפוקה, והוא נשאר בשימוש גם הרבה אחרי שהסוסים עצמם יצאו כמעט לגמרי ממעגלי הייצור.
בהמשך, כשהפיזיקה התקדמה והשפה המדעית התחדדה, אותו רעיון תורגם ליחידות מדידה מדויקות יותר. כך הוגדר שכוח סוס אחד שווה לכ 746 וואט, כלומר קצב קבוע של העברת אנרגיה בכל שנייה. ובנקודה הזו יש סגירת מעגל אלגנטית. שמו של וואט, האיש שהמציא את כוח הסוס ככלי שיווקי וגשר בין עולמות, הפך בעצמו לשם של יחידת מידה רשמית להספק, גם בעולמות החשמל שבהם סוסים כבר מזמן אינם חלק מהשיח.
כוח סוס הוא פחות סיפור על סוסים, ויותר סיפור על הצורך שלנו, בני האדם, לקחת תופעה מורכבת, חיה ומשתנה, ולזקק אותה למספר אחד ברור שאפשר להשוות, לדרג ולהבין במהירות. זהו סיפור על שפה. על הרגע שבו כוח הפסיק להיות חוויה גופנית, אינדיווידואלית, תלויה בזמן ובתנאים, והפך ליחידת מידה מופשטת. מרגע זה ואילך, יכולנו לדבר על כוח בלי לראות אותו בפעולה, בלי לפגוש גוף שעובד, מתעייף ומווסת את עצמו. במובן הזה, כוח סוס מספר לא רק איך מדדנו מכונות, אלא גם איך התרגלנו לחשוב על כוח בכלל. כמשהו שנמדד במספר, בשיא, בהשוואה, גם הרבה אחרי שהסוסים עצמם כבר לא היו שם כדי להזכיר שכוח, במציאות, נראה לעיתים קצת אחרת.
ובמבט לאחור, משהו מהבלבול הילדי ההוא דווקא מסתדר. אותו רכב כחול מהסדרה, שנקרא “כוח סוס” בלי להיות סוס בכלל, היה תזכורת מוקדמת לכך שכוח הוא לפעמים סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, לא תיאור מדויק של המציאות.
ג’יימס וואט נתן לעולם מדד שעזר להבין, להשוות ולמכור, והמדד הזה שרד הרבה מעבר להקשר שבו נולד. אולי לכן, כשאני נשאלת היום כמה כוחות סוס יש לסוס שאני רוכבת עליו, התשובה אף פעם לא מרגישה לגמרי מספרית. כי כוח סוס, כמו שגיליתי כבר אז מול הטלוויזיה, הוא פחות שאלה של כמה, ויותר שאלה של איך בחרנו למדוד.
