בין פרידה להתחדשות: רגעי הקיץ בבוספאלוס

יש משהו מבלבל בלוח השנה הישראלי.

מצד אחד, הקיץ מביא איתו סופים. סיום שנת הלימודים, סוף של תהליכים קבוצתיים, פרידות, עזיבות. מצד שני, כמעט מיד אחר כך, כבר מתחילה ההיערכות לשנה הבאה.

תשרי מעבר לפינה, עם תפוח בדבש ומחברות חדשות, ואנחנו כבר נדרשים לחשוב קדימה. הקיץ מסמל איזשהו סוף, אבל גם התחלה. 

פסק זמן קצר בין מה שהיה – למה שעוד לא נכתב.

המעגל הזה, שמתחיל באלול ונחתם באוגוסט, לא תמיד זוכה למקום.

אבל עבורנו, בבוספאלוס, זו תקופה שמביאה איתה רגעים חזקים של סיכום, פרידה והוקרת דרך.

לאחרונה נפרדנו מהקבוצה הקבועה של ימי שלישי, קבוצה שהלכה והעמיקה לאורך חודשים, ונחתמה במפגש מרגש במיוחד, מלא הכרת תודה, חיבוקים ומילים שנאמרו מהלב.

גם מדריכים סיימו פרק, קבוצה של מתבגרים השלימה מסע אישי, וסוסים שיצאו לפסק זמן מהפעילות.

ובכל פרידה כזו מתחדדת התובנה, סוף הוא לא רק סיום. הוא רגע לעצור, להוקיר, ולזהות, היה פה משהו חשוב.

בסופו של דבר, כולנו מספרים סיפור

הפסיכולוג דן מקאדמס מציע להתבונן על החיים לא כשרשרת של אירועים, אלא כסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, על מי שאנחנו, מאיפה באנו, ולאן אנחנו רוצים ללכת. הוא קרא לזה "נרטיב החיים" – והראה כיצד אנחנו בוחרים, גם בלי לשים לב, אילו פרקים להאיר, מה לשכוח, ואיך לקשור בין חלקי הסיפור.

לפי מקאדמס, זהות נוצרת לא רק ממה שעברנו, אלא מהמשמעות שאנחנו מעניקים למה שעברנו.

האם זו הייתה תקופה של צמיחה? של התמודדות? של חיפוש?

האם אני רואה את עצמי כמי שעבר דרך, או כמי שעדיין תקוע?

היכולת לסגור פרק באופן מודע, ולומר משהו כמו, "זה היה הפרק הזה, והוא הסתיים, ואני לוקח ממנו משהו", היא רגע חשוב בבניית זהות בריאה.

ולכן סיום של קבוצה, של תהליך, של עונה, הוא הרבה מעבר לתאריך ביומן. הוא נקודת עצירה שמזמינה בחירה, איך אספר את הסיפור הזה הלאה? ואיך הוא ישזור אחריו סיפורים נוספים?

שלושה סיפורים – ושלושה סוסים

מקאדמס זיהה שלושה מבנים עיקריים שחוזרים שוב ושוב בנרטיבים של אנשים:

• סיפור של עלייה מתוך קושי – "עברתי משבר, וצמחתי ממנו."

• סיפור של אובדן – "היה טוב, ואז משהו השתבש."

• סיפור של חיפוש – "אני לא יודעת מי אני, אבל אני בדרך."

כשמתבוננים על המשתתפים שמגיעים אלינו לבוספאלוס – אפשר לפגוש את כל שלושת הסיפורים האלו. לפעמים הם משתנים תוך כדי תנועה. לפעמים הם שזורים זה בזה באותו אדם.

יש מי שמגיעים מעורערים, אחרי תקופה קשה, ומוצאים כאן נקודת אחיזה חדשה. הם מדברים על הסוס הראשון שנעמד לידם ולא ברח. על ההובלה הראשונה שצלחה. על היד הרועדת שהפכה ליד יציבה. הם יוצאים מהתהליך עם סיפור חדש, “עברתי דרך – ויצאתי ממנה אחרת.”

יש מי שמגיעים עם תחושת תקיעות עמוקה. עם אמונה שהסיפור שלהם כבר נכתב והוא לא נגמר טוב. העבודה עם הסוסים מזמינה אותם להשהות את השיפוט. לפעמים זה לא מייצר מהפך – אבל כן סדק. סדק שמכניס אפשרות אחרת.

ויש כאלה שעדיין מחפשים. שלא בטוחים מי הם, או מה הם מרגישים, אבל יודעים שכאן, על יד הסוסים, אפשר להרגיש משהו אמיתי. משהו שמתחיל לנוע.

היכולת שלנו להשתלב בתוך סיפור, גם אם הוא מורכב, היא מה שמעניקה לחיים תחושת רצף. תחושת הבנה. משמעות.

הפרידה כפתח לסיפור הבא

הקיץ, כמו כל סוף, מזמן הזדמנות לעצירה.

אבל אם נקשיב היטב, נבין שזו לא עצירה סופית, אלא פסיק.

שהפרידות שמתרחשות עכשיו בקבוצה, עם מדריך, מול סוס אהוב, הן לא רק תנועה החוצה, אלא גם תנועה פנימה. הן רגעים שמזמינים אותנו להניח כותרת לפרק שנסגר, ולבחור איך הוא ייזכר בתוך הסיפור שלנו.

וכשאנחנו עדים לרגע הזה שבו משתתף מחייך אל סוס, או לוחש מילת תודה לפני שהוא הולך, אנחנו נזכרים שוב באפשרות הפשוטה, האנושית, להתחיל מחדש. להמשיך את הסיפור ממקום קצת אחר. לשזור את מה שהיה, עם מה שיכול להיות. ולפעמים, זה כל מה שצריך כדי לגלות שהסוף הזה... הוא בעצם התחלה.

נרגשת לשתף את דברי הסיכום, בצורת שיר מהמם, שכתב אחד המשתתפים בקבוצה:

הסוס שבי

מילים: דוד צבי המדבר

אני רואה אותו

נזכר בעצמי

נושם את הכאן ועכשיו

חש את הקרקע יציבה מתחתי

הוא רואה אותי

אני לא שקוף

הוא רואה אותי

אני ראוי

יש הזמנה להיכנס למעגל החיים

אולי ניגון? היא שואלת בחיוך

אני מסכים

מסכים להיות אני

חלק מהעדר משמעותי

אהוב

אוהב

אני ניגש אליו

הוא מחכה לי

אני ניגש אל עצמי והוא איתי

גופינו מדברים ללא מילים

יש שקט בתוכי

כמו מתעורר לתוך חלום צלול

מרגיש אותו

מרגיש את עצמי

עוצם עיניים

כמו רוצה להרוות את עצמי בכאן ועכשיו

רוצה לזכור איך זה מרגיש

איך זה מרגיש להיות מחובר

להיות באמון

להיות בערות

להיות

פשוט להיות

אולי ניגון? היא שוב שואלת בחיוך

אני מסכים

ניגון פרידה

זה קצת עצוב אך יש תקווה

כי הפרידה זאת התחלה

התחלה של עוד מסע

יושבים במעגל

אני רואה אתכם

אני רואה את עצמי

מביט לתוך מראה

איזו תדהמה!

אני על ארבע עם רעמה, זנב וגם פרסות,

גדול, שרירי ואצילי

זה סוס?! נכון!

זה בתוכי?

זה בתוכי!

זה בתוכי!!!

מצאתי את הסוס שבי...

רגעי הקיץ בבוספאלוס