פרק שלישי: הסוס שלא נותן לך ללכת - Wild Horses

זהו. הגענו לטור השלישי (ונכון לעכשיו גם האחרון) בסדרת השירים שלנו על סוסים.

אחרי "פרש בודד" של מרסדס בנד וסוס בלי שם של America, אנחנו מסיימים עם Wild Horses של הרולינג סטונס.

שיר שרבים מכירים, אבל לא תמיד עוצרים לחשוב כמה הוא מדויק כשמדברים על רגש.

זה שיר שלא צריך לדעת לנגן כדי להכיר אותו, ולא צריך להבין במוזיקה כדי להרגיש אותו. הוא שם בשביל כל מי שאי פעם נסע לבד בלילה עם חלון פתוח, לכל מי שישב עם גיטרה ישנה במרפסת ולא ניגן כלום, רק הקשיב למחשבות. הוא מרגיש כאילו תמיד היה שם, גם אם שמעת אותו רק אתמול בפעם הראשונה.

אבל מעבר ללחן השקט והמילים החוזרות, הסוס פה הוא לא באמת רק סוס - הוא הלב שלנו, זה שאנחנו מנסים בכל כוח להרחיק אבל הוא דוהר אחרינו לכל מקום. השורה "Wild horses couldn’t drag me away" אולי נשמעת פשוטה, אבל היא מספרת על המקום הכי חשוף והכי כואב שיש: הקשר שאתה לא מצליח לנתק, גם כשאתה יודע שכבר עדיף לעזוב.

זה לא שיר דרמטי, לא זעקה של רוקנרול קלאסי. להפך, זה שיר כמעט מהורהר, שקט, כמו שיחה אישית באמצע הלילה, כשהכול פתאום ברור מדי. מיק ג'אגר שר בקול רך, כמעט מתנצל, על כאב שקט, על התפרקות של מערכת יחסים, על פרידה שמרגישה יותר כמו חתך עמוק מאשר כמו קרע פתאומי.

ואולי זה גם מה שעושה אותו כל כך חזק - הוא לא בא לכבוש אותך או לנער אותך, הוא פשוט מתיישב לידך ומספר את האמת, בלי דרמה, בלי פוזה. גם מי שלא אוהב סוסים לא יכול להישאר אדיש לשיר הזה, אבל למי שכן אוהב סוסים - זה בכלל מכה בלב. כי סוס הוא לא רק סמל לחופש או הרפתקה, אלא גם לסתירות הפנימיות שלנו: הרצון להישאר והפחד להתמסר, הגעגוע לברוח והצורך לחזור. והכי יפה? זה שיר שלא נגמר גם כשנגמר.

אחרי ההאזנה הראשונה, המנגינה והמשפטים האלה ממשיכים לרוץ בראש, כמו פרסות בשטח פתוח. לא במקרה נוצרה סביבו כמות בלתי נתפסת של קאברים, מכל סגנון אפשרי: בלוז, פולק, פופ, גוספל, גרסאות נשיות, גרסאות אקוסטיות ועד הופעות במועדונים קטנים. כל אמן וכל אמן מנסה לתפוס את הסוס הזה בדרכו, להבין מה הוא אומר לו, ולאף אחד זה לא יוצא בדיוק אותו דבר. אולי כי הסוס הפראי הזה באמת לא שייך לאף אחד. הוא פשוט ממשיך לרוץ, בכל גרסה מחדש. 

בסוף, Wild Horsesהוא לא שיר על סוס, אלא על משהו פנימי שקשה לשים עליו שם - האהבות שאנחנו לא מצליחים לשחרר, הכאבים שאנחנו גוררים איתנו גם כשנדמה שכבר החלמנו, החלקים בנו שלא מוכנים להתמסר או להפסיק לדאוג. זו דהירה שקטה שנשארת גם כשמכבים את הרמקולים.

אז זהו, לפחות בינתיים - שלושה טורים על סוסים בשירים, שלוש דרכים לדבר על רגשות. ואם יש לכם שיר נוסף עם סוס שעושה לכם משהו בלב, שלחו לי. אולי נמשיך לרכב יחד עוד קצת.