בלוג בּוסֶפאלוס

דר לי, אחייניתי האהובה חוגגת בת מצווה. הורי ואני נסענו איתה לחוות את מונטנגרו מזווית קצת אחרת. שבעה ימים של רכיבה בפסגות הקסומות, לינה...

אוגוסט. החופש הגדול בשיאו, המדינה על טורים, כל אחד מנסה להחזיק את הראש מעל המים, תרתי משמע. הורים סופרים ימים, ילדים שוכחים מה זה יום ומה...

נסעתי עם אמו של בן זוגי ושתי אחיותיו לטיול קצר בדנמרק. שבוע שהוא גם קצת זמן משפחתי, נשי כמובן, ויותר מהכול – חופשה הכרחית לבריאות הנפשית. אולי בריחה קצרה, לצלול אל שפה בלתי מובנת עם ר' משונה וסופים רכים, לאכול טוב מאוד, לשתות קצת יותר מדי, לשוטט ברחובות, לקנות דברים שאני לא צריכה, אבל פתאום ממש ממש רוצה. מין עצירה של הגוף מהמירוץ (למרות שגמענו קילומטראז' שלא יבייש אף חייל בטירונות), ועל הדרך גם הרווחה הנפשית, בלי שביקשתי באופן רשמי, התחילה להתרווח. ולמרות ניסיון הבריחה – או א