LONG REINS – בין שליטה לשחרור
- Timna Benn
- 17 בספט׳
- זמן קריאה 4 דקות
פרקטיקה חדשה במגרש
היום אני מזמינה אתכם אל תוך המגרש, אל רגע שבו פרקטיקה חדשה נכנסת לתמונה. לא עוד תיאוריה או רעיון מופשט, אלא כלי מוחשי שעשוי להיראות קצת מסורבל, אך טומן בחובו פוטנציאל מרתק לעבודה טיפולית – המושכות הארוכות, Long Reins.
במבט שטחי מדובר בחבל לונג’ עם קליפסים משני הצדדים שמתחברים למתג ויוצרים מסגרת סביב הסוס. מזכיר כרכרה, אבל כאן אנחנו לא נוסעים אלא צועדים מאחור. מהרגע שמתחילים להתנסות מתברר שזה לא עוד אביזר לאימון – זו חוויה שמביאה ריגוש חדש גם לנו וגם לסוס, מייצרת תנועה אחרת, קשר אחר, ופותחת שאלות חדשות: עד כמה הכלי הזה מורכב לתפעול? האם הסוס צריך הכנה מיוחדת? ואיך החוויה נראית דרך עיני הרוכב – ביטחון או דווקא שיעור בהרפיה?
צועדים מאחורי הסוס
כשהסוס צועד לפנינו ואנחנו הולכים מאחוריו, מתגלה רובד נוסף של אתגר. עבור רבים זו חוויה שמעוררת חשש. הרי למדנו תמיד להיזהר מאחור, לשמור מרחק. ופתאום דווקא שם אנחנו מתבקשים לעמוד, להחזיק את המושכות הארוכות ולהתמסר למפגש מסוג חדש. זה דורש אומץ, גמישות ותשומת לב מדויקת לכל תנועה, כי כל צעד של הסוס הוא צעד שגם אנחנו מחויבים לנוע איתו.
אבל לא פחות מעניין היא נקודת המבט של הרוכב עצמו. כשהמדריך נמצא מאחור, הוא נעלם משדה הראייה הישיר. הרוכב לא יכול להישען על מבט או על נוכחות קרובה, והוא נאלץ לסמוך על התחושה, על הסוס עצמו, ועל ההכוונה שעוברת דרך המושכות הארוכות. כאן נוצרת חוויה עמוקה של אמון גם במדריך שאינו מול העיניים וגם בסוס שמעביר את המסר בתווך.
העמדה הזו, מאחורי הסוס ומחוץ לטווח הראייה של הרוכב, חושפת למעשה שתי חוויות מקבילות. עבור המדריך – עמידה במקום שעלול להיתפס כמאיים, שדורשת שקט פנימי ושליטה מדויקת. עבור הרוכב – חוויה של אי־ודאות, של למידה לסמוך על מה שמתרחש מעבר לגב שלו. שתי החוויות משתלבות יחד ומאפשרות רגע עשיר במיוחד של למידה, שבו כולם נדרשים לשחרר מעט שליטה ולהישען על קשר אחר – עדין, סמוי, ועם זאת חזק מאוד.
בין שליטה לשחרור
כשהתחלנו לעבוד עם המושכות הארוכות שמנו לב עד כמה מהר מתעוררות תחושות חדשות, גם אצלנו וגם אצל הרוכבים. יש משהו במבנה הזה שמוציא אותנו מהשגרה המוכרת ומציב אותנו בעמדה אחרת לגמרי. מצד אחד מתעוררת תחושת עצמאות חזקה, אנחנו מגלים שאפשר להוביל את הסוס גם מבלי לשבת עליו, שאנחנו מסוגלים להיות נוכחים ומשפיעים ממרחק, וזה יוצר תחושת ביטחון ויכולת. החוויה הזו מזכירה לנו שאנחנו יכולים לנהל קשר ולהשפיע גם בלי "לשלוט" ישירות, אלא פשוט דרך נוכחות ותשומת לב.
ומצד שני, דווקא המקום שבו אנחנו נמצאים – מאחורי הסוס – זה מאלץ אותנו לשחרר. זהו מרחב שמחייב אותנו לסמוך עליו, להרפות מהצורך לאחוז חזק, לאפשר לו להוביל חלק מהדרך. יש כאן תנועה מתמדת בין רצון לשלוט לבין נכונות להרפות, בין הצורך להכתיב לבין האמון שהדברים יקרו גם בלי אחיזה מוחלטת.
התנועה הזו – בין שליטה לשחרור – היא לב־ליבה של ההתנסות. זו ההרמוניה. היא יוצרת דיאלוג עדין שבו אנחנו לומדים מהסוס והוא לומד מאיתנו. עבור המטפל והרוכב זה שיעור חי באמון, ביכולת לעמוד מאחור ועדיין להיות משמעותי, ביכולת להרפות ועדיין להיות מחובר. עבור הסוס זו הזדמנות להגיב לנוכחות אחרת, פחות נוקשה ויותר זורמת, כזו שמזמינה אותו לנוע בחופשיות בתוך מסגרת. בסופו של דבר, החוויה הזו מראה לנו עד כמה אפשר ללמוד דרך הסוס על מצבים יומיומיים בחיים. מתי, למשל, נכון להחזיק חזק ומתי כדאי להרפות, איך מרגיש הביטחון שבשליטה ואיך מתגלים כוחות חדשים דווקא כשאנחנו מוותרים עליה.
הזדמנות טיפולית־התפתחותית
מבחינה טיפולית המפגש עם המושכות הארוכות מזמן מרחב נדיר של למידה חווייתית. עצם השהות מאחורי הסוס מציבה אותנו במצב לא מוכר, כזה שמחייב ויסות עצמי גבוה. אנחנו ערים למה שקורה בגוף שלנו, לקצב, לנשימה, על מנת לאפשר תיאום מלא עם תנועת הסוס. זהו תרגול של נוכחות, לא להיעלם אל המחשבות, אלא להיות דרוכים ומפוקסים בכל צעד, מחוברים למה שמתרחש כאן ועכשיו.
בתוך הדיאלוג הזה מתפתחת בהדרגה הרמוניה. הרגעים האלה שבהם האדם והסוס נעים כגוף אחד, התנועה זורמת, והחבל הופך כמעט שקוף. זוהי חוויה חזקה של חיבור, שמדגימה עד כמה גמישות, הקשבה ועדינות יכולות להוביל להרבה יותר שיתוף פעולה מאשר מאמץ או כפייה. עבור המטופלים זו למידה עמוקה דרך הגוף. לא הסבר תיאורטי אלא למידה חווייתית אמיתית. החוויה הפיזית של להחזיק ולשחרר, להתקרב ולהתרחק, למצוא קצב משותף. דרך ההתנסות הזו מתפתחת תחושת ביטחון, אמון והבנה חדשה לגבי מערכות יחסים – מה קורה כשאני מנסה לשלוט בכל דבר, ומה מתרחש כשאני נותן מקום להרמוניה להיווצר.
האחריות שלנו – בטיחות לפני הכל
ועדיין, חשוב לזכור – המושכות הארוכות דורשות מיומנות, תרגול ואחריות מקצועית.
אי אפשר לקפוץ ישר לשימוש בהן עם מטופלים בלי שהתנסינו בעצמנו שוב ושוב, במצבים מגוונים, עם סוסים שונים, עד שגופנו זוכר את התנועה והתגובה נעשית כמעט אינטואיטיבית. המיקום מאחורי הסוס מחייב שקט פנימי, ויסות והקשבה מתמדת.
המיקום מאחורי הסוס מוסיף רובד נוסף של רגישות. זהו מקום שמטבעו טומן בחובו סיכון מסוים ודורש שקט פנימי, שליטה עצמית והקשבה מתמדת. המטפל חייב להכיר היטב את הסוס שעובד איתו, להבין את שפת הגוף שלו, לזהות סימני מתח או חוסר נוחות לפני שהם מתפתחים להתנהגות מסוכנת.
רק כשאנחנו מרגישים בטוחים ומנוסים, ורק כשהסוס עבר הכנה מתאימה, ניתן להזמין מטופלים להתנסות. גם אז האחריות נשארת בידינו – ללוות, לשמור על המרחב, ולדעת מתי לעצור.
מראה קטנה לחיים עצמם
ובסוף, זה אולי הסוד האמיתי של המושכות הארוכות – הן אינן רק כלי טכני, אלא מראה לחיים. לא פעם אנחנו נעים בין רצון להחזיק חזק לבין הידיעה שדווקא בהרפיה מתאפשרת התקדמות אמיתית. הקסם מתרחש במרחב שבין לבין, כשאנחנו גם מובילים וגם מונחים, גם מחוברים וגם משחררים.
מאחלת הצלחה לכל מי שבוחר להתנסות במושכות הארוכות. זהו מסע של למידה והעמקה. וכמובן, אני כאן לייעוץ, שיתוף והתלבטות בכל שלב בדרך.
