בלוג בּוסֶפאלוס

בימים האלה, בהם אנו סוף סוף רואים את החטופים חוזרים הביתה, הלב מתמלא הקלה, הודיה ודמעות מעורבות של התרגשות ושמחה לצד עצב עמוק וכואב. שמחה על השיבה, על הנשימה הראשונה של חופש; ועצב על מה שאבד, על מי שלא ישוב, ועל הפצעים שידרשו זמן רב להחלים. העצב מזכיר לנו שהחיים הם תמיד גם וגם - שאין אור בלי חושך, ואין תקווה בלי כאב - ושדווקא במרחב הדק שבין השניים נולדת אנושיות אמיתית. יש הרבה עצב בעולם, אולי יותר מדי. עצב של פרידות, של אובדן, של חוסר אונים. נדמה שאנחנו חיים בתקופה שבה השמחה